חדשות

השופט יצחק ענבר המליץ לרוני רכניץ להסתלק מהתביעה הייצוגית שהגיש בשם מחזיקי כרטיס האשראי "מפתח דיסקונט" בסכום של 50 מיליון שקל, בטענה כי האותיות הקטנות בפרסומים על ההנחות המוקנות לבעלי הכרטיס קטנות מדי מדרישות החוק להגנת הצרכן. לידיעת חברי הכנסת, השופט ענבר פסק כי חוק הגנת הצרכן אינו חל כלל על הבנקים למרות שבזמננו הם עוסקים גם בעניינים צרכניים

בית המשפט המחוזי בתל אביב אישר את הסתלקותו של התובע הייצוגי רוני רכניץ, שבשם מחזיקי כרטיס האשראי "מפתח דיסקונט" תבע את בנק דיסקונט בסכום של 50 מיליון שקל, בטענה כי האותיות הקטנות בפרסומים על ההנחות המוקנות לבעלי הכרטיס קטנות מדי מדרישות החוק להגנת הצרכן.

השופט יצחק ענבר אישר לתובע הייצוגי רכניץ להסתלק מההליך, ללא חיוב בהוצאות משפט, הואיל וחוק הגנת הצרכן ותקנות גודל האותיות שהוצאו מכוחו אינם חלים על הבנק. בכך קיבל השופט ענבר את טענת הסף של עורכי הדין דוד לשם ומיכל וינר שייצגו את בנק דיסקונט, ופסק כי "הבקשה נתקלת בקושי יסודי כשעניינו בכך שחוק הגנת הצרכן, העומד ביסודה של הבקשה, אינו חל כלל על 'תאגיד בנקאי' ובכללו המשיב. במצב דברים זה, הצעתי למבקש לעתור להסתלק מהבקשה והוא קיבל את הצעתי. ההסתלקות מאושרת אפוא".

הבנק פועל בשיטת "מצליח"

כפי שדווח בפורטל חדשות תקדין לפני כשנה, תקנות הגנת הצרכן מחייבות כי גודלן של אותיות בתנאי הכלול במודעת פרסומת לא יקטן מ-30% מגודל האותיות הגדולות ביותר במודעה, אך בכל מקרה לא יפחת מ-2 מילימטרים. לטענת התובע הייצוגי רכניץ, בנק דיסקונט אינו מקיים את ההוראות הללו, שנועדו למנוע את הטעיית הצרכן.

רכניץ, שיוצג על ידי עו"ד יוחי גבע, טען בבקשתו לאישור תובענה ייצוגית כי מחזיקי כרטיס האשראי מפתח דיסקונט טרחו לרכוש דווקא באמצעותו מוצרים בבתי עסק וחברות במטרה לקבל את ההטבות שהובטחו להם בפרסומים. לו היו יודעים מראש כי אינם זכאים להטבה בצורה מלאה אלא בכפוף לסייגים הנקובים באותיות קטנות מהנדרש, סביר להניח שהיו פונים לחברות מתחרות או משתמשים בכרטיס אשראי אחר.

לטענת רכניץ, הבנק פועל בשיטת "מצליח" תוך ניצול העובדה כי הצרכנים שנענו לקמפיין האדיר של מפתח דיסקונט בתקשורת, ואשר כלל אינם מודעים לסייגים המופיעים במודעות, לא יטרחו להגיש תביעה אישית בסכומים של עשרות עד מאות בודדות של שקלים. רכניץ התעניין בהנחה של 25 אגורות לליטר שהוצעה למחזיקי מפתח דיסקונט בתחנות הדלק סונול, אך נדהם לגלות שההנחה ניתנה מהמחיר המלא, בעוד שמי שבחר בתדלוק בשירות עצמי לא נהנה ממנה. לטענתו, הוא גילה לאכזבתו כי התנאי המסייג את ההטבה אכן מופיע בתחתית מודעות הפרסומות, אך באותיות זעירות הניתנות לקריאה רק במאמץ רב.

עניין צרכני או בנקאי?

בתחילת הדיון שנערך לאחרונה בבית המשפט עוד טען עוה"ד גבע כי "כאשר הבנק בוחר לא רק להתעסק בעניינים בנקאיים אלא צרכניים, זה עניין צרכני ולא עניין בנקאי... אי אפשר לאחוז את המקל משני קצותיו".

על כך העיר לו השופט ענבר כי "אדוני גם ראה שיש סמכות לרגולטור להסדיר כל מיני עניינים לפי כללי הבנקאות והדבר לא נעשה". אך עוה"ד גבע המשיך לטעון כי "זה נותן איזושהי תחושה שאפשר להתחבא תחת הסעיף ולעשות פעולה צרכנית ולא בנקאית. הדבר לא הוגן כלפי הצרכן".

אבל כאמור לבסוף קיבל התובע הייצוגי את המלצת השופט ענבר והסתלק מהתובענה נגד בנק דיסקונט.

(ת"צ 49021-10-12)