טיפול שיניים רשלני שעברה קצינה במהלך שירותה הצבאי גרם לשרשרת מתמשכת של אירועים שהחמירו את מחלתה עד שהצריכו את כריתת הלסת. שלושה שופטי בית המשפט המחוזי בתל אביב פסקו עקרונית כי הטיפול התנהל בעצלתיים ו"כשמדובר במחלה שפרצה או הוחמרה בקשר עם טיפול רפואי שניתן לחייל במהלך השירות הצבאי, אשר תוצאתו חורגת ממהלכם הרגיל והטבעי של דברים, קיים קשר סיבתי בינה לבין השירות הצבאי אף אם לא הייתה רשלנות בטיפול"
כאשר ציפורה ד' התגייסה בשנת 1995 לשורות צה"ל היא לא פיללה לעצמה שכך תסתיים הקריירה הצבאית המפוארת שלה. היא אמנם התגייסה לשירות הצבאי בפרופיל 82 בשל בעיות בברך, אבל שירתה כהנדסאית מכונות, עברה קורס קצינים והמשיכה את שירותה בשירות קבע כקצינת נשק ותחמושת בחטיבת הנח"ל.
במהלך השירות הצבאי עברה צפורה טיפולי שיניים שגרתיים במרפאת השיניים של הצבא מתוקף זכאותה כחיילת בשירות סדיר ובקבע. לאחר הטיפול החמירו כאבי השיניים והיא נאלצה לעקור שן ולעבור ניקוי יסודי ותפירות. אך הכאבים לא פסקו ולימים התברר כי היא חלתה במהלך השירות במחלת האוסטאומיליטיס כרונית בעקבות טיפול שיניים רשלני שקיבלה במהלך השירות.
קצין התגמולים דחה את התביעה בטענה כי המחלה אינה נובעת מתנאי השירות. בעקבות החלטתו השלילית, הקצינה ערערה בפני ועדת הערעורים, ולאחר דחיית ערעורה היא הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי.
שרשרת מתמשכת של סטיות מהתנהגות מצופה
בפסק דין תקדימי קיבלו השופטים יצחק ענבר, יהודית שבח ושאול שוחט את הערעור של הקצינה, וקבעו כי "מחלת המערערת הוחמרה עקב השירות הצבאי בשיעור של 100%".
השופטת שבח ציינה בפסק הדין כי "אין מדובר בפעולה רפואית אחת ממוקדמת, מעשה או מחדל, שהיא לבדה החמירה את המחלה, אלא בשרשרת מתמשכת של אירועים שסטו מכללי ההתנהגות המצופים, אשר חברו יחדיו, ובצוותא החמירו את המחלה מעת לעת עד שהתפתחה לממדים החמורים שהצריכו כריתת הלסת".
השופט ענבר כתב בפסק הדין כי "כאשר מדובר במחלה שפרצה או הוחמרה בקשר עם טיפול רפואי שניתן לחייל במהלך השירות הצבאי, אשר תוצאתו חורגת ממהלכם הרגיל והטבעי של דברים, קיים קשר סיבתי בינה לבין השירות הצבאי אף אם לא הייתה רשלנות בטיפול". השופט ענבר ציין כי "לא זו בלבד שתוצאה זו עולה בקנה אחד עם תכליתו הסוציאלית של חוק הנכים ועם חובתה של החברה להיטיב ולגמול עם מי שנפגעו בעת שירותם ובקשר עם שירותם, היא גם עולה בקנה אחד עם העובדה שזהותו של נותן הטיפול הרפואי למעשה נכפתה על החייל תוך פגיעה בזכות היסוד שלו לבחור לעצמו מטפל כאוות עיניו".
השופטת שבח הוסיפה בפסק דינה כי "על מנת ליצור את הקשר הסיבתי הנדרש לשירות הצבאי – יד צורך להוכיח כי המחלה נגרמה בעטיו של הטיפול הרפואי, אף אם לא היה רשלני". השופטת שבח קבעה שהטיפול בקצינה "התנהל בעצלתיים" וכי "במשך שלוש שנים תמימות נשללה מהמערערת האפשרות הפרושה בפני כל אזרח ואזרח להיות אדון לטיפול הרפואי אותו היא בוחרת לעצמה, להתייעץ עם טובי המומחים בארץ ובעולם".
ואילו השופט שוחט פסק כי "העובדה כי חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, שאמורה היתה להתייחס, על פי נוסחו הרחב של כתב המינוי, גם לסוגיית טיב הטיפול הרפואי וסבירותו, נפסלה, ולא מינו מומחה אחר תחתיו, לא יכולה להצדיק את אי בחינתה של הסוגיה על בסיס חומר הראיות שהונח לפני הוועדה. עיון בתיקה הרפואי של המערערת, על המסמכים שנמצאו ונמצאים בו, ובתשובות מומחי המשיב בחקירתם הנגדית, אודות הטיפול שניתן או שהיה ראוי להינתן בשלבים השונים של המחלה, אכן מלמד, כי במספר חוליות של שרשרת הטיפול שניתנה למערערת נפלו כשלים, אף לדעת מומחי המשיב".
החמרה של 100%
לאור הקביעות העקרונית בפרשה, הערעור שהגישה הקצינה התקבל במלואו, החלטת ועדת הערעורים בוטלה, ונקבע כי מחלתה הוחמרה עקב השירות הצבאי בשיעור של 100%. בית המשפט המחוזי אף חייב את רשויות הצבא לשלם לקצינה 50 אלף שקל בגין הוצאותיה ושכר טרחת עורכי דינה בשתי הערכאות.
הקצינה יוצגה על ידיי עו"ד אמיר נגלר ממשרד עורכי דין חיים קליר ושות'. קצין התגמולים יוצג על ידי עו"ד אורלי ברנע מפרקליטות מחוז תל אביב.
ע"ו 34668-12-12
