חדשות

השופטת עדנה ארבל דנה בשאלה האקטואלית "מיהי משפחה?" ופסקה לראשונה כי יש לבחון מיהם בני הזוג על בסיס של מצב הדברים בפועל, ולא לפי מבחן פורמלי נוקשה המתעניין בסטטוס האישי הרשמי של בני הזוג. אינדיקציות טובות לבני זוג פרודים עשויות להיות: ניהול קשרים רומנטיים בגלוי עם אחרים או מעבר לחיים משותפים עם בן-זוג אחר

בית המשפט העליון קבע אמש כי יש להשוות את זכויותיהם של בני זוג נשואים החיים בנפרד לזכויותיהם של "יחידים" – כלומר גרושים, אלמנים ורווקים – בכל הנוגע להקצאת קרקע לחברי קיבוצים. משמעותה של הקביעה התקדימית והמחייבת היא כי כל אחד מבני הזוג הפרודים יהיה זכאי מהיום להקצאת יחידת דיור נפרדת בקיבוץ. זאת בשונה מבני זוג נשואים שאינם פרודים, הזכאים להקצאת יחידת דיור משותפת אחת.

בכך שינה בית המשפט העליון את קביעתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט יהודה פרגו), לפיה כל עוד בני הזוג נשואים כדין, אף אם הם פרודים, יש לראות בהם כבני זוג הזכאים במשותף ליחידת דיור אחת בקיבוץ, ולא כיחידים.

מבחן מהותי

מועצת מקרקעי ישראל הנהיגה בשנת 1996 שינויים במבנה הארגוני והקצאת קרקע בקיבוצים. בהחלטה נקבע הסדר וולונטרי שאיפשר לראשונה לשייך יחידות מגורים לחברי קיבוץ. על-פי ההחלטה, היחידות ישויכו למשפחות החברות בקיבוץ תוך הבחנה בהקשר זה בין בני זוג ובודדים. 

בפסק הדין של בית המשפט העליון, שנכתב על ידי השופטת עדנה ארבל בהסכמת השופטים ניל הנדל וצבי זילברטל, נקבע לראשונה כי יש לבחון מיהם בני הזוג על בסיס מצב הדברים בפועל, ולא לפי מבחן פורמלי נוקשה, המתעניין בסטאטוס האישי הרשמי של בני הזוג. לכן כאשר מדובר בבני זוג שאומנם נשואים באופן פורמלי, אך מבחינה מהותית הם חיים בנפרד לכל דבר ולאורך זמן, אין הצדקה לראות בהם בני זוג נשואים, אלא יש להשוות את מצבם למצבם של בני זוג גרושים או "יחידים" אחרים.

השופטת ארבל ציינה בפסק הדין המרכזי כי בנסיבות בהן בני הזוג אינם חיים עוד ביחד, לא ניתן לראותם כיחידה משפחתית לצורך העניין. בית המשפט העליון הבהיר כי קביעתו זו עולה בקנה אחד עם החוק שחל על פרודים בהקשרים אחרים, ותואמת גם לגישה הנהוגה בשיטתנו המשפטית ביחס להסדרים "משפחתיים" נוספים שאינם ממוסדים פורמלית, בדגש על ידועים בציבור.

מיהי "משפחה"?

ההחלטה של מועצת מקרקעי ישראל, קבעה השופטת ארבל, "ביקשה למעשה להבטיח את זכויותיהם של חברי הקיבוץ בחלקת מגוריהם ולהקנות להם זכויות בקרקע, וזאת מתוך שאיפה להקנות לחברי הקיבוץ רשת ביטחון סוציאלית. בנוסף, מכל האמור לעיל עולה כי תכליתה של ההחלטה הייתה לשייך יחידת דיור לכל 'משפחה' או 'יחידה משפחתית' (ואף יחיד יכול להיחשב למשפחה לעניין זה). דהיינו, ההחלטה נועדה להקנות למשפחות בקיבוץ זכות ביחידת הדיור, וזאת, על מנת להבטיח את ביטחונן הכלכלי והסוציאלי". השופטת ארבל הוסיפה כי "את השאלה מיהי משפחה יש לבחון על-פי מבחן מהותי, המתעניין במציאות הדברים בפועל. כאשר 'בני-זוג' מתנהלים כזוג גרוש לכל דבר ועניין ומנהלים חיים נפרדים לחלוטין זה מזה במשך זמן רב, לא ניתן לראותם כ'יחידה משפחתית' במובן אליו כיוונה ההחלטה". 

בית המשפט העליון פסק כי "בשיטתנו המשפטית, הן בחקיקה והן בהלכה הפסוקה, נעשתה הבחנה בין בני-זוג נשואים ובין בני-זוג נשואים החיים בנפרד, בהיבטים שונים. כך, לא אחת הוכרו המשמעויות המשפטיות הנובעות מפירוד בין בני-זוג, וזאת אף מקום שבני-הזוג לא נפרדו בהליך פורמלי של גירושין".

בית המשפט הגדיר את אמות המידה שלפיהן ניתן יהיה לזהות בני-זוג פרודים לצורך העניין, ונעזר על דרך ההיפוך בתנאים המשמשים להכרה בידועים בציבור, המהווים, במובנים רבים, "תמונת ראי" לפרודים. כך נקבע כי על מנת לסווג בני-זוג נשואים כפרודים לצורך העניין, יש לבחון האם היחסים ביניהם דומים ליחסיהם של בני-זוג שהתגרשו, למעט היסוד הנעדר של קיום טקס גירושין פורמלי.

אינדיקציות טובות

בית המשפט קבע כי נשואים המבקשים להיות מוכרים כפרודים לצורך העניין, יידרשו להוכיח כי הם אינם בני-זוג הלכה למעשה, כי הם אינם מקיימים קשר זוגי וכי אינם מנהלים משק בית משותף. במסגרת זו, עליהם לשכנע כי הם אינם מתגוררים תחת קורת גג אחת וכי הם מקיימים הפרדה רכושית, בדגש על ניהול חשבונות בנק נפרדים וחלוקת הרכוש המשותף או לפחות נקיטה בצעדים בכיוון זה. בנוסף, נקבע כי יש מקום לדרוש כי בני-זוג נשואים המבקשים להיות מוכרים כפרודים לצורך שיוך היחידות, יצהירו בפני עורך דין על פרידתם ועל נכונות העובדות שיפורטו בבקשתם בעניין זה.

השופטת ארבל ציינה כי "יש להבחין בין העדר חיי משפחה ובין העדר יחסים זוגיים. על מנת שבני זוג נשואים ייחשבו לפרודים, עליהם להוכיח, כאמור, כי הם אינם מנהלים יחסים זוגיים כלל ועיקר, וזאת להבדיל מהיעדר קשרים משפחתיים. בהחלט ייתכנו מצבים שבהם בני-זוג לשעבר יחיו בנפרד לחלוטין ולא יקיימו כל קשר זוגי, אך עדיין יתקיימו ביניהם חיי משפחה במובן הרחב של המילה, וזאת בייחוד מקום שיש להם צאצאים משותפים. גם גרושים עשויים להימצא בקשרים טובים עם בני-זוגם לשעבר ואף ייתכן שליחסים ביניהם יהיו סממנים משפחתיים מסוימים. אין הכוונה כי יש לחייב בני-זוג פרודים לנתק את כל קשריהם עם בני-זוגם לשעבר, ופעמים רבות, בעיקר כשמעורבים בעניין ילדים משותפים, הדבר אף לא יתאפשר בפועל".

בית המשפט העליון ציין כי אינדיקציות טובות לכך שמדובר בפרודים עשויות להיות, בין היתר: ניהול קשרים רומנטיים באופן גלוי עם אחרים או מעבר לחיים משותפים עם בן-זוג אחר, ויתור על זכויות הנובעות מסטטוס הנישואין (דוגמת מזונות בין בני-זוג), דיווח לרשויות המס התומך בטענת הפירוד והליכים בעניין משמורת על ילדים.

בנוסף נקבע שיש לוודא כי התייחסותו של אדם להיותו פרוד היא עקבית בכל ההקשרים הרלוונטיים. השופטת ארבל ציינה כי אין לאפשר לאדם להיבנות, בהקשר מסוים מטענות לפיהן הוא פרוד, ובה-בעת לטעון נגד הפרידה בבית המשפט, בבית הדין הרבני או בכל טריבונל אחר. מעבר לכך, צוין כי "היעדר הסבר מניח את הדעת לכך שבני-הזוג לא החלו בהליכי גירושין עשוי, בנסיבות מסוימות, להוות אינדיקציה לכך שאין מדובר בפרידה סופית ואמתית... משך הפירוד בין בני-זוג עשוי להוות, ככלל, אינדיקציה משמעותית לכך שמדובר בפרידה סופית. לפיכך, חזקה כי כאשר מדובר בפרידה ממושכת, אכן מוצדק להכיר בשינוי שחל במצבם של בני-הזוג ובהיותם פרודים.

מעבר לכך, נדונו בפסק הדין סוגיות נוספות הנוגעות לזכאותם של המערערים, נבט בן חיים וששון שוחט, לדמי עזיבה מהקיבוץ, ובהיבט זה, נדחה ערעורם.

(ע"א 5271/10)