השופטת ורד שפר דחתה את התביעה של הנהג אבשלום שורדקר נגד חברת התחבורה הציבורית "רמה" וקבעה כי "יותר מאשר מדובר במעביד שמתנכל לעובד בשל מעורבותו בהתארגנות עובדים, הרי שמדובר בעובד שעשה דין לעצמו תוך תחושה של חסינות בשל היותו חבר ועד, ותוך שנטל דרור לעצמו לעשות כן מכוח סברתו המוטעית שנוכח היותו חבר ועד ניתן לו הכשר לנהוג כעולה על רוחו"
נשיאת בית הדין לעבודה בנצרת, השופטת ורד שפר, דחתה תביעה של נהג אוטובוס שטען לפיטורים שלא כדין עקב חברות בוועד עובדים.
אבשלום שורדקר טען בתביעה שהגיש נגד חברת רמה שירותי תחבורה בע"מ, חברה המפעילה שירותי תחבורה ציבורית, כי פוטר כאשר היה חבר ועד תוך כדי התארגנות ראשונית במקום העבודה, עוד טרם נחתם הסכם קיבוצי. לטענת שורדקר, הוא הושעה מספר פעמים שלא כדין ומתוך התנכלות גרידא, עד שלבסוף פוטר על רקע פעילותו בוועד ובניגוד להוראות חוק ההסכמים הקיבוציים. עוד טען הנהג כי סמיכות הזמנים בין תחילת ההתארגנות בחברה לבין ההשעיות והפיטורים, מעידה על כך שהפעולות שננקטו נגדו היו קשורות לחלק הפעיל שנטל בהתארגנות.
על רקע זה, עתר שורדקר לביטול פיטוריו, לתשלום הפרשי השכר בגין הימים בהם הושעה שלא כדין ולפיצויים בגין פיטורין שלא כדין.
מנגד, טענה חברת רמה שירותי תחבורה כי אין מדובר בהשעיות, אלא בהימנעות משיבוצו של שורדקר לעבודה בגלל בעיות משמעת וסירובו להישמע לנהלים.
עדות מתחכמת
בית הדין לעבודה דחה כאמור את תביעתו של העובד בשלמותה, על כל סעיפיה וראשי התביעה שבה. השופטת שפר פסקה כי פיטוריו של שורדקר היו כדין, ודחתה את הטענות על קשר, כביכול, בין פיטוריו לבין חברותו בוועד העובדים. כך גם דחה בית הדין את הטענות כאילו העובד הושעה מהעבודה מספר פעמים שלא כדין על רקע פעילותו הארגונית.
בית הדין ציין בפסק הדין כי "מסקנתנו, ממכלול הדברים, ומהנתונים שהוצגו בפנינו במצטבר, כמו גם מהתרשמותנו מעדותו של התובע, שהייתה יותר מתחכמת מאשר כנה ותחושתנו שאמר אותם דברים שסבר כי יתמכו בקבלת תביעתו ולאו דווקא תיאר את הנסיבות נכוחה, הייתה כי יותר מאשר מדובר במעביד אשר מתנכל לעובד בשל מעורבותו בהתארגנות עובדים, הרי שמדובר בעובד שעשה דין לעצמו תוך תחושה של חסינות בשל היותו חבר ועד, ותוך שנטל דרור לעצמו לעשות כן מכוח סברתו המוטעית שנוכח היותו חבר ועד ניתן לו הכשר לנהוג כעולה על רוחו".
בית הדין קיבל את עמדת החברה, שיוצגה באמצעות עו"ד יעקב מלישקביץ ממשרד נחום פיינברג ושות', כי העובד פוטר על רקע בעיות משמעת מצטברות, שחלקן התחילו עוד לפני שבכלל נודע למעסיק על ההתארגנות. נקבע כי הפרות המשמעת מצדו של הנהג התרחשו בטרם ידעה החברה על עצם מעורבותו בוועד העובדים. יתירה מכך, אף לאחר שנודע לחברה דבר ההתארגנות, ולאחר בעיות משמעת נוספות – ניתנה לנהג הזדמנות נוספת לחזור לעבודתו. חיזוק למסקנתו זו מצא בית הדין לעבודה בכך שבמקביל לפעילותו של שור דקר בוועד, פעלו שני חברי ועד אחרים מטעם ההסתדרות, ושלושה חברי ועד נבחרים מטעם ההסתדרות הלאומית – שאיש מהם לא טען להתנכלות כלשהי מצד החברה.
העסקה במשרה חלקית
מעבר לכך, קבע בית הדין לעבודה כי "השיקולים שפורטו בהזמנה לשימוע ולבסוף במכתב הפיטורים – הם שיקולים ענייניים, וגם לו היינו בוחנים את הפררוגטיבה הניהולית של הנתבעת באמות מידה הנהוגות לגבי גוף ציבורי מובהק (ולא היא) – היינו מוצאים כי בנסיבות שנוצרו ונצטברו – אין למצוא פגם בהחלטה לסיים את העסקתו של התובע".
לגבי ה"השעיות" להן טען שורדקר, קיבל בית הדין לעבודה את עמדת החברה לפיה היתה לה זכות שלא לקבל מהעובד עבודה חלקית, לאור הצהרותיו שהוא אינו מוכן למלא כל מיני משימות שבעבר ביצע אותן כחלק מעבודתו השוטפת, וזכותה לדרוש מהעובד שיסכים למלא את כל המשימות עליו כתנאי להעסקתו בפועל. בית הדין גם קיבל את עמדת החברה לפיה בכלל לא היתה לעובד מתכונת עבודה קבועה ולכן ממילא אין לו זכות לתבוע העסקה במתכונת העסקה כזו או אחרת והמעסיק רשאי היה לקבוע את סידור העבודה לפי צרכיו, כולל אי-שיבוץ התובע לעבודה לפי הצורך.
השופטת שפר אף קבעה לא נפל כל פגם בהליך השימוע שקוים עובר לפיטוריו של הנהג שורדקר. לתובע נשלח מכתב שבו הודע לו כי הוא מוזמן לשימוע בשל הכוונה לפטרו. הליך השימוע שנערך לעובד נעשה כדין, ולאחריו נמסרה לו הודעת הפיטורים. נפסק כי בנסיבות העניין השיקולים שפורטו בהזמנה לשימוע ושהביאו לבסוף לפיטורים, הם שיקולים ענייניים, הן בהתאם לאמות המידה הנהוגות לגבי גוף המפעיל תחבורה ציבורית והן לגבי גוף ציבורי מובהק.
בית הדין דחה את הטענות על היעדר פרוטוקול וכיוצא באלה טענות טכניות שהעלה העובד נגד החברה, ואף חייב את הנהג שורדקר לשלם לחברת התחבורה "רמה" הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 5,000 שקל.
