מורה ליהדות שחי באוסטרליה במשך כשני עשורים וברבות השנים צבר חוב מזונות עצום לאשתו ובתו קיבל צו הפטר מבית המשפט המחוזי, לאחר שהשתיים קיבלו את דירתו ולאורך השנים גבו את התמלוגים המגיעים לו מאקו"ם. השופטת תמר אברהמי: "באיזון בין האינטרסים השונים, הכף נוטה לאפשר לחייב את ההזדמנות לפתוח דף חדש בגילו המתקדם ולחיות את השנים שנותרו לו כשחוב המזונות אינו עומד עוד לפתחו"
יוסף גמזו הוא מורה לספרות ולמדעי היהדות בהכשרתו, שבסוף שנות ה-60 התחתן עם נעמה ישעיהו ולזוג נולדה בת משותפת. עד מהרה נפרדו בני הזוג, וגמזו טס לאוסטרליה, שם התגורר במשך כשני עשורים. עוד קודם לעזיבתו את ישראל הגישה נגדו אשתו תביעת מזונות, לה ולילדה. הצדדים הגיעו לפשרה בנוגע לסכום מזונות הילדה, ונגד גמזו ניתן פסק דין במסגרתו הוא חויב בתשלומי מזונות לאשתו בארץ. אך הוא לא עמד בתשלום המזונות, נפתחו נגדו הליכי הוצאה לפועל שבמסגרתם מומשו ונמכרו דירות בבעלותו, נגבו במהלך השנים סכומי תמלוגים שהגיעו לו מאקו"ם ועד למימושם הוא אף העביר לגרושתו את תקבולי שכר הדירה שקיבל מהשכרת הנכסים, על חשבון חוב המזונות.
משקעי מרירות וכעס
למרות מימוש נכסיו אלה, המשיך חוב המזונות של גמזו לתפוח. לאחר שובו ארצה הוא החל לעבוד כמרצה ובני הזוג התגרשו. כמו כן, מאז שובו חודשו הליכי הגבייה ביתר-שאת עד שבשלב מסוים הוא הגיש בקשה לצו כינוס נכסים והוכרז פושט רגל. ההכרזה ניתנה לאחר שבית המשפט דחה את טענות האישה והבת, לפיהן הליכי פשיטת הרגל מהווים ניסיון של גמזו להשתמט מתשלום המזונות בחוסר תום לב. עוד קבע בית המשפט כי אין חולק שגמזו חסר נכסים כלשהם הניתנים למימוש, מצבו הבריאותי קשה ובית המשפט שוכנע כי בקשתו להכריז עליו פושט רגל הוגשה בתום לב.
השופט יוסף אלון, שדן אז בפרשה, ציין בפסק דינו כי "לעת הזו, כאשר ... בתו של החייב היא כבת 32 – הפכה יתרת חוב המזונות הפסוק זה מכבר לחוב כספי 'רגיל' שאיננו נושא יותר את האופי המיוחד והקפדני בו מובחן ממנו חוב מזונות לקטינים או לתלויים". השופט אלון הוסיף: "קשה להימנע מהתחושה כי בשורש התנגדותן הנחרצת של הנושות עומדים משקעי המרירות והכעס, ואולי חלילה אף מעבר לכך, המקננים ב[בת] ואימה כלפי החייב – משקעים שנוצרו במהלך עשרות שנות ניתוק, פירוד ואיבה. ניתן גם ניתן להבין לתחושות אלה, ולוואי ובשנות שיבה יקהו הדברים. אולם, כנגדם ניצב בפניי החייב, איש ערירי, אביון וידוע חולי. בנסיבות אותן פרטתי לעיל, השתכנעתי כי בקשתו זו של החייב להכריזו פושט רגל הוגשה בתום לב, כי אין הוא יכול לפרוע את חובותיו לנושות וכי לא נתלוותה לבקשתו מטרה לניצול לרעה של הליכים אלו".
ערעורן של האם והבת לבית המשפט העליון – נדחה, ובשנת 2007 הגיש גמזו בקשה למתן צו הפטר ומונה לו נאמן. בהמשך, קבע בית המשפט המחוזי כי יש להיעתר לבקשתו להפטר, שכן אין חשד שנסיבות היקלעותו לקשיים כלכליים היתה בחוסר תום לב, ומאחר ורכושו מומש ולא נראה כי יוכל לשפר את יכולת השתכרותו בעתיד. במקביל, הורה בית המשפט המחוזי כי טענות האישה והבת לגבי חוב מזונות עבר ידונו בבית המשפט לענייני משפחה. גמזו פנה לבית המשפט לענייני משפחה בבקשה לבטל את חוב המזונות, וזה פסק כי גמזו לא הוכיח שצבר את חוב המזונות בתום לב, ואף קבע כי צו ההפטר לא יחול על חוב המזונות. במקביל, הורה בית המשפט למשפחה על פריסת חוב המזונות, שעמד אותה עת על כשניים וחצי מיליון שקל, לתשלומים חודשיים קטנים וכן הורה על ביטול עיקולים שהוטלו על חשבונות הבנק שלו מכוח החוב. עם זאת, רשמת הוצאה לפועל דחתה את בקשתו לבטל עיקולים על משכורתו, קצבת זקנה ותמלוגים. והוא פנה לבית המשפט המחוזי בתל אביב בניסיון להפסיק את הליכי ההוצאה לפועל נגדו, אולם בקשתו נדחתה. בערעור על ההחלטה קבע בית המשפט העליון כי הליכי פשיטת הרגל טרם הסתיימו, ולכן החזיר את התיק לביהמ"ש המחוזי כדי שיכריע בסוגיית מעמדו של חוב המזונות, וכפועל יוצא באשר למתן צו הפטר בעניינו.
"לפתוח דף חדש"
השופטת תמר אברהמי קיבלה את בקשת ההפטר ופטרה את גמזו מתשלום חוב המזונות בסך 2.5 מיליון שקל. תחילה, הזכיר בית המשפט כי בבסיס הליכי פשיטת הרגל עומדות מספר תכליות – האחת היא כינוס נכסי החייב וחלוקתם בין נושיו בדרך היעילה, המהירה והשוויונית ביותר, והשנייה יסודה ברצון לתת לחייב הזדמנות "לפתוח דף חדש" בחייו על ידי הפטרתו מחובותיו. בהקשר זה, עמדה הפסיקה על החשש מפני ניצול לרעה של אפשרות זו על ידי חייבים, וכפועל יוצא מכך על החשיבות שיש לתת לתום ליבו של החייב, הן בקשר לדרך היווצרות החובות והן בנוגע להתנהגותו במהלך הליכי פשיטת הרגל.
במקרה זה, סברה השופטת אברהמי כי לולא היה מדובר בחוב מזונות, נראה כי לא הייתה מחלוקת כי מתן הפטר היה מוצדק, לאור העובדה שמדובר בחייב שגילו מתקדם (כ-75 שנה), הנמצא בהליך פשיטת הרגל למעלה מ-12 שנה, מצבו הבריאותי לקוי ואין טענה כי יש לו נכסים שלא מומשו או שצפוי שינוי בכושר פירעון חובותיו בעתיד. כמו כן, אין כמעט טענות בכל הנוגע להתנהלות החייב לאורך ההליך. לא זו אף זו, כבר לפני למעלה מחמש שנים מצא בית המשפט שדן בפשיטת הרגל של גמזו שיש מקום למתן הפטר חלוט, ומאז הנסיבות רק ביססו ביתר שאת את המסקנה הזאת.
עם זאת, הקושי במקרה זה מתעורר בשל הוראת סעיף 69(א)(3) לפקודת פשיטת הרגל, הקובעת כי צו הפטר אינו פוטר את פושט הרגל מחבות לפי פסק דין של מזונות. בהתאם לסעיף זה, חזרו וקבעו בתי המשפט כי הפטר שניתן לחייב בפשיטת רגל כפוף להוראות הסעיף וכי ככלל אין חייב בפשיטת רגל מופטר מחוב מזונות. אולם, השופטת אברהמי נדרשה לסייפה של הסעיף, הקובעת כי צו הפטר אינו פוטר את החייב מחוב מזונות... "להוציא מה שהורה בית המשפט במפורש לגבי החבות". השופטת אברהמי פסקה שברור כי בכך הותיר המחוקק לבית המשפט מרווח של שיקול דעת בכל הנוגע לחוב מזונות, בשונה מחובות שנוצרו במרמה, קנסות וכיוצא באלה, הנזכרים בסעיפים 69(א)(1) ו-69(א)(2) לפקודה.
עוד ציינה השופטת אברהמי כי אפשרותו של בית המשפט לפטור מחוב מזונות התבטאה גם בפסיקת בית המשפט העליון וכי סמכותו ושיקול דעתו של בית המשפט המחוזי לפטור את גמזו מחוב המזונות לגרושתו גם עלתה בהחלטת בית המשפט העליון בעניינו שלו עצמו בעתירתו להפטר, בה נפסק כי לבית המשפט של פשיטת רגל נתונה הסמכות לקבוע את מעמדו של חוב המזונות, ובכלל זאת להורות כי חוב המזונות ייכלל בהפטר.
באיזון בין האינטרסים השונים
בית המשפט שב והזכיר כי מדובר בחייב מבוגר שבריאותו לוקה, אין לו הכנסות פרט לקצבאות המוסד לביטוח לאומי ולתמלוגי אקו"ם, וכל נכסיו מומשו על ידי גרושתו ובתו זה מכבר. מנגד, מצבן של גרושתו ובתו הוא שפיר יחסית אליו, בהתחשב בכך שנכס נדל"ן עבר לידיהן ובמסגרת הליכי ההוצאה לפועל הרבים שנקטו לאורך השנים עיקלו והעבירו לידיהן סכומים ניכרים. כמו כן, הגרושה מקבלת פנסיה ואילו הבת היא משפטנית וגילה כיום הוא כ-44. לכן פסק בית המשפט המחוזי כי למרות שמקורו של החוב של גמזו לגרושתו הוא בפסיקת מזונות, מדובר בחוב בן עשרות שנים שעוד בשנת 2002 קבע בית המשפט העליון שזה הפך לחוב כספי "רגיל" שאינו נושא יותר את האופי המיוחד והקפדני של חוב מזונות לילדים או לתלויים. לכך הוסיף בית המשפט המחוזי את ההלכה הפסוקה לפיה יש בחלוף השנים כדי להקהות את עוקצו של חוסר תום לב ביצירת חובות, ולכן יש להסכים עם קביעות הערכאות השיפוטיות שדנו בעניינו של גמזו, לפיהן למרות שהתנהלותו לקתה בעבר – אין בכך כדי למנוע ממנו לקבל צו הפטר.
השופטת אברהמי הגיעה אפוא למסקנה כי באיזון בין האינטרסים השונים של הנושות, של החייב ושל הציבור – הכף נוטה לאפשר לחייב את ההזדמנות לפתוח דף חדש בגילו המתקדם ולחיות את השנים שנותרו לו כאשר חוב המזונות אינו עומד עוד לפתחו. בשולי הדברים הדגיש בית המשפט כי מדובר במסקנה חריגה, ש"אין היא באה ללמד כי שלב ההפטר בדיני פשיטת רגל, אמור לכלול בחובו גם חיובי מזונות, ואין היא באה לכרסם בעיקרון הרחב של היעדר הפטר מחיוב מזונות. ההיפך הוא הנכון. הכלל היה ועודו, כי הפטר בפשיטת רגל אינו כולל הפטר מחיובי מזונות וכי על פי רוב, טענותיו של חייב בעניין חוב מזונות, לרבות טענות בדבר מצב כלכלי ובריאותי המקשה עליו לפרוע את החוב, מקומן יהא בהליך ההוצאה לפועל".
