כך פסק השופט צבי זילברטל מבית המשפט העליון וקיבל את ערעורה של חברת התקשורת "טלראן" נגד החלטת השופטת המחוזית דרורה פלפל שחייבה בזמנו את טלראן לפצות במיליון ורבע שקל את חברת "צ'רלטון" על הפרת זכויות היוצרים בשידור משחקי מונדיאל 2006, לאחר שמכרה כרטיסים מקודדים שאיפשרו צפייה במשחקים ברשתות זרות בלוויין. נקבע כי החברה אמנם סיפקה אמצעי לעקיפת חסימה טכנולוגית, אבל אין בכך כדי להוות הפרה של זכויות היוצרים בשידורי המשחקים. כעת תדון השופטת פלפל בפרשה בעילה של עשיית עושר
במהלך קיץ 2006 נערכו בגרמניה משחקי הגביע העולמי בכדורגל, המאורגנים על ידי התאחדות הכדורגל העולמית (פיפ"א), שהיא גם בעלת הזכויות בשידורי המשחקים ברחבי העולם. המשיבה, חברת "צ'רלטון" רכשה לטענתה את הזכויות הבלעדיות לשידור משחקי המונדיאל בישראל. בשלב מסוים גילתה צ'רלטון כי חברה אחרת מבצעת שידורים פומביים של המשחקים, ולאחר בירור התגלה כי זו רכשה מחברת "טלראן תקשורת" מנוי לצפייה בשידורים ברשת דרום-אפריקאית בשם MNET, ששידוריה מועברים באמצעות לוויין.
לטענת צ'רלטון, התברר לה כי טלראן מוכרת ומפיצה כרטיסים מקודדים המאפשרים פענוח שידור לוויני מקודד של רשתות שידור זרות ששידרו ב-2006 את משחקי המונדיאל. נוכח ממצאים אלה הגישה צ'רלטון תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, בטענה כי הכרטיסים אינם מותרים לשימוש בישראל וכי מכירתם עולה כדי הפרת זכויות היוצרים שיש לה לגבי שידורי משחקי המונדיאל במדינה. עוד נטען כי מכירת הכרטיסים על ידי טלראן עלתה כדי עשיית עושר ולא במשפט.
מנגד, טענה חברת טלראן כי הכרטיסים נרכשו מנציגיהם הרשמיים של הרשתות הזרות, וכי מדובר באמצעי טכני בלבד לקליטת שידורים ולכן לא מתקיימת הפרה של זכויות היוצרים.
הפרה מלווה בקידום מכירות
השופטת ד"ר דרורה פלפל, מבית המשפט המחוזי בתל אביב, פסקה כי שידורי המונדיאל הם אכן יצירה המוגנת בזכויות יוצרים, וכי לצ'רלטון הוקנתה הזכות הבלעדית לשידורם בישראל. זאת, גם בנוגע לשידורים בשפה הערבית. עוד קבעה השופטת פלפל כי טלראן ידעה שמשחקי המונדיאל משודרים ברשתות הזרות, ידעה שהכרטיסים שהיא מוכרת מאפשרים צפייה במשחקים אלה ואף ביצעה "קידום מכירות", וכן ידעה שהזכויות לשידור משחקי המונדיאל מוחזקות בידי צ'רלטון.
לפיכך נקבע כי חברת טלראן הפרה באופן אקטיבי את זכויותיה של חברת צ'רלטון. נוסף לאמור, נקבע כי טלראן אינה חוסה תחת הגנת תום הלב הקבועה בסעיף 8 לחוק זכות יוצרים הישן החל על התובענה, ותקנת השוק לפי סעיף 34 לחוק המכר. באשר לעילת עשיית עושר, קבעה השופטת פלפל כי משעה שנפסק סעד מכוח חוק זכות יוצרים, שוב אין צורך להידרש לסעד מכוח עילת עשיית עושר. לבסוף, נקבע כי הנזק הכולל שנגרם לחברת צ'רלטון עומד על סך של 1,250,000 שקל, אליהם התווספו 70 אלף שקל כשכר טרחת עורך דין והוצאות משפט.
על פסק דינה של השופטת פלפל הגישו שתי החברות ערעור לבית המשפט העליון. השופט צבי זילברטל החליט לקבל את הערעור של טלראן וקבע כי לא הפרה את זכויות היוצרים של חברת צ'רלטון בשידורי משחקי המונדיאל.
מכאן פנה השופט זילברטל לבחון האם ביצעה טלראן "הפרה ישירה" של זכויות היוצרים הנתונות לצ'רלטון. בעניין זה הזכיר בית המשפט העליון כי זכות היוצרים מעניקה לבעל הזכות בלעדיות על ביצוע פעולות שונות ביצירה, המפורטות בסעיף 1 לחוק זכויות היוצרים הישן, כאשר ביצוע אחת מפעולות אלו ללא רשותו מהווה הפרה "ישירה". עוד הובהר כי הפרה זו אינה דורשת יסוד נפשי מצד המפר, והשאלה היא רק האם בוצעה אחת מהפעולות האסורות. עוד צוין כי הביטוי "ביצוע פומבי" שבחוק הישן פורש בפסיקה ככולל שידור, וכי בדיון הנוסף בפרשת Tele-Event (דנ"א 6407/01 נקבע כי הפעולה של שידור חי של משחקי טורניר בטלוויזיה התייחדה, ככלל, לבעל זכות היוצרים. מכאן ששידור משחקי המונדיאל בישראל הוא הפרה "ישירה" של זכויות צ'רלטון.
מהו שידור?
עם זאת, מקביעה זו מתעוררת השאלה מהו "שידור". בעניין זה קובע סעיף 1 לחוק זכויות מבצעים ומשדרים כי שידור הוא "העברה או הפצה, בין קווית, בין אלחוטית ובין בכל דרך אחרת, של צלילים או מראות, או שילוב של צלילים ומראות, לציבור". בהתאם להגדרה זו, סבר בית המשפט העליון כי טלראן לא ביצעה מעשה "העברה" או "הפצה" של שידור, אלא "הפיצה" כרטיס המאפשר לפענח את האותות שמשדר גורם אחר – הרשתות הזרות.
בכך, למעשה, היא סיפקה פלטפורמה להפרה כביכול של גורם אחר, אולם לא עשתה פעולה שהתייחדה לבעלת זכות היוצרים ולכן מעשיה אינם באים בגדרי הפרה "ישירה" של זכות היוצרים של צ'רלטון. לא זו אף זו, נדמה כי גם צ'רלטון סברה כך, וגם השופטת פלפל שקבעה כי טלראן הפרה את זכויות היוצרים באופן עקיף.
אשר לשאלת ההפרה העקיפה, ציין בית המשפט העליון כי לצורך התגבשותה נדרשים שלושה תנאים מצטברים: קיומה של הפרה ישירה, ביצוע אחת מהפעולות שנתייחדו לבעל זכות היוצרים, וידיעה של המפר העקיף שהזכויות ביצירה שייכות לאחר. דא עקא, שבמקרה זה כלל לא התקיים התנאי הראשון, היות והרשתות הזרות לא "שידרו" לישראל את משחקי המונדיאל שלא כדין, ואף עצם הצפייה של לקוחות טלראן במשחקים אינה מהפעולות שנתייחדו לבעל זכות היוצרים בחוק.
משכך, מקום בו לא מתקיימת הפרה ישירה על-ידי גורם שלישי, לא יכולה להתקיים הפרה עקיפה על ידי טלראן. עוד נדרש בית המשפט לשאלה האם הפעולה של הספקת כלי המאפשר "לעקוף" אמצעי גידור טכנולוגי מהווה כשלעצמה הפרה של זכות היוצרים. בעניין זה, התייחס בית המשפט העליון בין היתר לאמנת זכויות היוצרים של הארגון העולמי לקניין רוחני משנת 1996, אשר הטילה על המדינות החברות חובה לנקוט בפעולות חוקיות למניעת אמצעי "עקיפה" טכנולוגיים ובעקבותיה מדינות שונות בעולם יצרו הסדרים משפטיים, לפיהם "עקיפת" אמצעי ההגנה הטכנולוגיים היא הפרה של זכות היוצרים.
עם זאת, למרות שמדינת ישראל חתמה על האמנה היא לא אשררה אותה ולא יצרה הסדר חקיקתי דומה, וגם תזכיר חוק שפירסם משרד המשפטים שבו הועלתה פעם נוספת ההצעה ליצור הסדר חקיקתי למניעת עקיפת אמצעי הגנה טכנולוגיים – טרם התקבל ואינו מהווה חלק מדיני זכויות היוצרים בארץ.
משכך, נפסק כי אין להלום את הטענה שעצם מכירת הכרטיסים המקודדים על ידי טלראן מהווה הפרה עקיפה של זכות היוצרים של צ'רלטון. עוד שלל השופט זילברטל את האפשרות לקיומה של "הפרה תורמת" על ידי טלראן, היות ומשלא באה הפרה לעולם – אין הפרה "לתרום" לה. לסיכום נפסק כי מכירת הכרטיסים המקודדים שאיפשרו צפייה בשידורי המונדיאל ברשתות הזרות – לא עלתה בגדר הפרת זכויות יוצרים.
נוכח האמור, משנשלל הסעד בהתאם לדיני זכויות היוצרים, קבע בית המשפט כי נפתחה הדרך לבחינת הפרשה בהיבט המשפטי של דיני עשיית העושר ולא במשפט, בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון בפרשת א.ש.י.ר (רע"א 5768/94). מאחר שנושא זה לא נבחן על ידי השופטת פלפל – הורה בית המשפט העליון להשיב אליה את הדיון בעילה זו, לרבות בשאלת הפיצויים.
