בעלי האתר 'תוכיפדיה' העתיק תוך כדי הפרת זכויות יוצרים כמות עצומה של תמונות שצולמו על ידי צפרים, מאות טקסטים שנוסחו ביחס לאותן התמונות ושני מאמרים. השופטת הלית סילש: "ככל שחברה לא תכיר בזכויות אומניה, יכול והדבר יביא לנטישתם של אנשי יצירה את אומנותם"
חמישה צפרים הגישו תביעה בבית משפט השלום בראשון לציון נגד בעלי האתר tukipedia.com
בטענה להפרת זכויות יוצרים. לטענתם, בעל האתר צבי דגן העתיק תמונות ומאמרים שלהם שפורסמו באתרים אחרים.
בכתב התביעה נטען להעתקה בהיקף עצום של כ-700 תמונות שצולמו על ידי התובעים, מאות טקסטים שנוסחו ונערכו ביחס לאותן תמונות ושני מאמרים שנכתבו על ידם. התובעים טענו שדגן הסיר את סימן זכות היוצרים מהתמונות, הסיר את שמות הצלמים ולא נתן להם שום קרדיט.
אינו מפר תמים
לאחר הגשת התביעה דגן הסיר את התמונות ואת המאמרים מ'תוכיפדיה' וטען שפעל בתמימות ובחוסר תום לב. דגן ציין כי הוא הקים את האתר אחרי שיצא לגמלאות כדי למלא את זמנו בתחום שאותו הוא חובב. הוא הדגיש כי לא נגרם שום נזק לתובעים ושהוא לא ניסה להתעשר מהאתר.
השופטת הלית סילש קיבלה את התביעה, וחייבה את דגן לפצות את התובעים בסך כולל של 150 אלף שקל. נקבע כי דגן העתיק את יצירות התובעים, והעמיד אותן לרשות הציבור וכי הוא הפר את זכויות היוצרים של התובעים.
בית המשפט קבע כי דגן אינו "מפר תמים" כפי שהוא טען להגנתו. זאת מאחר והוא הודה בהעתקת חלק מהתמונות ובהסרת סימן זכויות היוצרים "C" מחלק מהתמונות. השופטת סילש ציינה כי "שעה שגם האתרים מהם נלקחו התמונות וגם מנוע החיפוש, מפנים את שימת הלב לקיומה של זכות יוצרים, או לכל הפחות לאפשרות קיומה, אין הנתבע יכול עוד לטעון כי לא היה עליו לדעת, במועד ההפרה, כי קיימת זכות יוצרים ביצירות".
השופטת סילש ציינה כי מדובר בתביעה עם היקף הפרות חסר תקדים, וכתבה כי "לכמות, ככל שהדבר נוגע לזכות היוצרים, יש גם השפעה על האיכות, או במקרה דנן, על חומרת ההפרה".
העתיק כתחביב
בית המשפט ציין כי האתר "תוכיפדיה" לא משמש את דגן להשתכרותו וקבע שהוא פעל ביחס לאתר כתחביב וכאמצעי להצגת נתונים בפני צדדים שלישיים. השופטת סילש כתבה כי לפי התרשמותה, דגן לא ניסה להתעשר על חשבון התובעים ולא היה ער לאינטרסים שלהם והשלכות שיהיו למעשיו עליהם.
עם זאת, נפסק כי "באשר לנזק שאינו נזק ממוני, אני סברה כי קיים אינטרס ציבורי ברור להכיר בקיומו של נזק זה, מקום בו יצירה אומנותית היא קניין ככל קניין אחר וזכויותיו של הפרט בה אינן פחותות אך בשל העובדה כי יקשה לעיתים לראות בזכות זו כדבר מוחשי".
נטישת היוצרים
השופטת סילש הוסיפה כי "ככל שחברה לא תכיר בזכויות אומניה, יכול והדבר יביא לנטישתם של אנשי יצירה את אומנותם, וכפועל יוצא תצא החברה בכללותה, ניזוקה. לליאונרדו דה וינצ'י מיוחסת האימרה ש'האומנות אף פעם לא נגמרת, רק ננטשת'. אין בידי לדעת האם אכן נאמרו דברים אלו, כמיוחס, ואולם נהיר כי בהיעדר הגנה על זכויות האומן, במיוחד בעולם הדיגיטלי בו אנו חיים, המאפשר העתקה ושימוש באופן כה פשוט וקל ביחס לכל יצירה, יכול ויהא בכך כדי להביא לאיבוד או הקטנת רצונם של יוצרים ליצור".
אולם, השופטת סילש העלתה בשבט הביקורת את התנהלות התובעים, שמיהרו לתבוע את דגן על הפרת זכויות היוצרים, וכתבה "אני סבורה שלא ניתן להתעלם מכך שדרכם של התובעים אצה להם בהגשתה של התביעה וניתן וראוי היה כי יפנו לתובע, קודם הגשת התביעה, בדרישה להסרת ומחיקת הטקסטים והתמונות. ויובהר, אין חובה חוקית לעשות כן, ושמורה לכל אדם זכות הפנייה לערכאות".
בית המשפט פסק פיצוי שונה לכל אחד מהתובעים בהתאם להיקף ההפרה. בסך הכול דגן חויב בפיצוי של 150 אלף שקל, והוצאות משפט בסך של 7,000 שקל לכל אחד מהתובעים.
(ת"א 14605-09-10)
