השופטת תמר בר-אשר צבן חייבה את עיריית ירושלים להחזיר למלונות שבשנים 2003-2004 חויבו בתשלומי ארנונה ביתר את ההפרש. המלונות תבעו ביחד כרבע מיליון שקל שניגבו מהם בניגוד לדין משלא התקבל אישור משרי האוצר והפנים לאופן סיווג המלונות. פסק הדין ישפיע על מלונות נוספים בבירה
המלונות סְטְרַנְד והולי לנד בבירה עתרו לבית משפט השלום בבקשה להורות לעיריית ירושלים להחזיר להם סכומי ארנונה שלטענתם ניגבו מהם ביתר ושלא כדין בשנים 2003-2004.
המלונות סומכים את טענותיהם על דיני ההקפאה החלים לעניין קביעת שיעורם של מסי הארנונה, לפיהם דרוש אישור של שרי האוצר והפנים לכל שינוי בסיווג נכס כדי לחייבו בתשלומי ארנונה, לרבות ליצירת סיווג חדש. לשיטתם, הגם שבשנות ה-90 בוטלה שיטת הדירוג של בתי המלון לכוכבים, ובהתאם גם אופן חיובם בארנונה ובתי המלון סווגו בצווי הארנונה על פי שטחם בלבד, לא הורשתה העירייה להחיל את הסיווג האמור בשנים שקדמו לשנת 2005, עת ניתן אישור השרים המחייב את החלתו.
המלונות ביקשו לדחות את טענת העירייה כי לא ניתן לחייבה להשיב תשלומי ארנונה שנגבו ביתר כי הדבר יביא לפגיעה בתקציבה, וטענו כי צווי הארנונה נקבעים בכל שנה על בסיס הצו שהיה תקף בשנה הקודמת והעדר החוקיות של ההסדר הלא-חוקי ששונה בשנת 1993 מתחדש בכל שנה ושנה. כמו כן, טענו המלונות לחוסר תום לבה של עיריית ירושלים, בעטיה אין היא יכולה לזכות בפטור מהשבה. לטענתם, כבר במועד חיוב המלונות בארנונה על-פי הסיווג החדש, הייתה העירייה מודעת לבעייתיות הכרוכה בשינוי הסיווג בשל היעדר אישור השרים לשינוי תשלומי הארנונה.
שיטת הכוכבים
עיריית ירושלים טענה מנגד טענות סף של התיישנות ושיהוי. לגופו של עניין, טענה העירייה כי שינוי סיווג בתי המלון בצווי הארנונה החל משנת 1993 נעשה כדין. לטענתה, עם ביטול שיטת הכוכבים לא ניתן היה להמשיך ולסווג את בתי המלון בשיטה זו ונוצר הכרח לשנות את שיטת סיווג הנכסים לעניין ארנונה.
עוד טענה העירייה שלא נפל פגם בשינוי הסיווג גם לאור ההנחה שממילא לא חל שינוי משמעותי בשל כך, מכיוון שבדרך כלל ישנה התאמה בין הדירוג לפי שיטת הכוכבים לבין שטחי בתי המלון.
בנוגע לטענת חוסר תום הלב, טענה העירייה כי שינוי הסיווג נעשה בהתבסס על ייעוץ משפטי. לשיטת העירייה, הבקשה בשנת 2005 הוגשה לשרי הממשלה רק מטעמי זהירות נוכח התביעות שהוגשו בעניין, שכן לשיטתה לא היה צורך באישור חריג של השרים לשינוי הסיווג הנדון. לחילופין, טענה העירייה כי אין לחייבה להשיב את סכומי הארנונה שנגבו ביתר מטענת "הגנת התקציב".
השינוי בניגוד לדיני ההקפאה
השופטת תמר בר-אשר צבן קיבלה את התביעה והכריעה בשאלת חוקיות צו הארנונה לשנת 1993 ובשאלה האם צו הארנונה לשנים 1993 עד 2004, המשנה את סיווג בתי המלון כך שסווגו על-פי שטחם ולא על-פי שיטת הכוכבים, מבלי שניתן אישור השרים לשינוי זה, הוצא שלא כדין אם לאו. בית המשפט קבע כי נוכח העובדה כי לא נעשה שינוי בפועל בנכסי המלונות כי אם רק באופן סיווגם, עמד השינוי בניגוד לדיני ההקפאה, בטרם קבלת אישור השרים לשינוי הנדרש. בפרט נקבע כי מאחר שאישור השרים ניתן רק בשנת הכספים 2005, הרי שצווי הארנונה של העירייה משנת 1993 ועד שנת 2004, שעניינם שינוי סיווג בתי המלון כאמור, עומדים בניגוד לדין.
עוד קבע בית המשפט כי הגם שנכונה טענת העירייה לפיה משבוטל דירוג בתי המלון לפי שיטת הכוכבים, לא ניתן היה להמשיך לסווג את בתי המלון לעניין ארנונה באופן זה, הרי שאין באמור כדי לפטור מהצורך שבקבלת אישור השרים, בהתאם להוראות הדין.
באשר לטענות הסף שנטענו על ידי הצדדים נפסק שיש לדחות את טענת העירייה כי התביעות התיישנו. צוין כי רק בשנים 2003-2004, עת חויבו המלונות בתעריפי הארנונה החדשים קמה להן עילת תביעתן. אשר לטענת השיהוי, נקבע כי נוכח הפסיקה הקיימת אין בעצם השיהוי בהגשת תביעה אזרחית כדי לחסום את הבירור העובדתי בה. עוד נקבע כי בנסיבות המקרה דנן, אפילו שחל שיהוי בהגשת התביעה, הרי ששיהוי זה לא מנע מהעירייה להיערך לבעייתיות ולפגם בצו הארנונה הנדון, שעליו ידעה העירייה שנים בטרם הוגשה התביעה.
הגנת התקציב?
נוכח הקביעה כי סכומי הארנונה נגבו שלא כדין וביתר, נדרש בית המשפט לסוגיית ההשבה. נקבע כי מאחר שגביית הארנונה ביתר ושלא כדין נגועה באי-חוקיות, נקודת המוצא היא אפוא שחלה חובת השבה מלאה מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט. בפרט נקבע כי לא חל הסייג שעניינו נסיבות "העושות את ההשבה לבלתי צודקת" הן עוצמת פגיעה רבה והעדר חלופות לתיקונה.
בית המשפט דן בטענה של "הגנת התקציב" שטענה עיריית ירושלים – לפיו ההשבה תיפגע קשות בתקציבה של הרשות, בפעילותה התקינה של העירייה ובאינטרס הציבורי – וקבע כי נוכח הפסיקה לפיה "הגנת התקציב" תתאפשר רק במקרים מוכחים וברורים, בהתחשב בנסיבות המקרה ובהיעדר תום ליבה של העירייה – אין לקבל את הטענה.
העירייה חויבה להשיב למלונות את מלוא הסכום שנגבה מהן שלא כדין בגין תשלומי ארנונה בשנים הרלוונטיות, וכי סכום קרן ההשבה יחושב באופן שבו יופחתו מסכום קרן הארנונה בתעריף הגבוה את סכום קרן הארנונה בתעריף הנמוך, החל לפני מתן אישור השרים.
