שופטת בית משפט השלום, לימור רייך, קיבלה תביעה של חברת ניהול נגד השופט המחוזי בדימוס שלי טימן, בסכום של כ-31 אלף שקל בגין דמי ניהול בבניין המגורים שלא שולמו, ואף חייב אותם בהוצאות ניהול ההליך בסך 6,000 שקל
השופטת לימור רייך מבית משפט השלום בתל אביב קיבלה את התביעה שהגישה חברת ניהול נגד שלי טימן, שופט בדימוס בבית המשפט המחוזי בתל אביב וכיום מרצה למשפטים.
חברת הניהול בבניין המגורים ברחוב מלצ'ט 32 בתל אביב תבעה מבני הזוג טימן כ-31 אלף שקל בגין דמי ניהול שלא שולמו לטענתה. בני הזוג העבירו לחברת הניהול מדי חודש 900 שקל, בניגוד לדרישת החברה בדמי ניהול של 1,300 שקל. חברת הניהול הגישה בבית משפט השלום בתל אביב תביעה לתשלום ההפרש בטענה להפרת הסכם.
אומדנה ובדיקות מדגמיות
השופט טימן טען כי הסכם הניהול מחייב את הדיירים לשלם רק את חלקם בהוצאות האחזקה הישירות והנוגעות לאחזקת הבניין, ולא את הוצאות חברת הניהול. בני הזוג חישבו את דמי הניהול באמצעות מכפלה של שטח דירתם בגובה דמי הניהול למטר, וכך הגיעו לדמי ניהול בסך 900 שקל וסירבו לשלם לחברת הניהול מעבר לכך.
בני הזוג טימן טענו עוד כי הסכם הניהול מחייב את הדיירים לשלם את חלקם בהוצאות הבניין ביחס לגודל חלק המגורים בלבד, ולא התחייבו לממן מכיסם את הוצאות החלקים המסחריים בבניין. השופט טימן טען כי החברה "לא עמדה בנטל להוכיח את גובה הוצאותיה בניהול הבניין בחלק המגורים בלבד. הנתונים נערכו על דרך של אומדנה ובדיקות מדגמיות ללא צירוף אסמכתאות וללא הפרדה בין הוצאות האגף המסחרי להוצאות אגף המגורים".
בני הזוג טימן טענו גם כי אחד הסעיפים בהסכם הניהול מהווה סעיף מקפח בחוזה אחיד. השופט בדימוס טען כי חברת הניהול אינה יכולה לחייב את הדיירים בכל סכום שתדרוש מבלי לספק הסברים לגובה החיוב.
סכום חודשי שווה בכלל ההוצאות
בית משפט השלום דחה את הטענות האלה, וקבע כי הסכם הניהול מחייב את דיירי הבניין לשאת בכל ההוצאות הכרוכות בניהול ומתן השירותים, כולל את אגף המגורים והאגף המסחרי. השופטת לימור רייך כתבה בפסק הדין כי הסכם הניהול "מורה כי על הדיירים לשלם לחברת הניהול סכום חודשי השווה לחלקו היחסי בכלל ההוצאות של הניהול".
גרסתו של השופט טימן, פסקה השופטת רייך, לעניין שטחי הבניין נסמכת על דעתו בלבד ונתוני חוות הדעת באשר לשטח הדירה אינם סותרים את השטחים שנמדדו על ידי האדריכלית. מנגד, "עדי התביעה מסרו גרסאות אחידות המחזקות אחת את השנייה ומבוססות על נתונים ומקורות עליהם הסכימו הצדדים בהסכם. העובדה כי הנתבעים חולקים על נתוני האדריכלית לגבי שטחים שונים בבניין אינה נתמכת ואינה נסתרת בנתונים מטעמם, אלא על פי דעתם האישית בלבד. למעט חוות הדעת שנערכה על ידי המהנדס אברהם דיאמנט, אשר ממנה ניתן ללמוד על שטח דירת הנתבעים ללא חישוב והתייחסות לגבי השטח המשותף שהינו סלע המחלוקת מנקודת מבטם של הנתבעים. כמו כן, חוות הדעת צורפה לכתב ההגנה ולתצהיר מבלי שהעד הוזמן לחקירה".
בית המשפט חייב את בני הזוג טימן בתשלום הוצאות ניהול ההליך בסך 6,000 שקל.
"המוציא מחברו – עליו הראיה"
בתוך כך, בני הזוג טימן לא ויתרו, ולאחרונה ערערו על פסק הדין בפני בית המשפט המחוזי, שם חזרו על הטענות שהועלו בפני הערכאה הראשונה.
בערעור נכתב, בין היתר, כי בית משפט השלום טעה "כשהפך את היוצרות ולאורך כל המשפט ופסק הדין פטר את חברת הניהול מעול ההוכחה של תביעתה והעביר את נטל ההוכחה אל הזוג טימן, כל זאת בניגוד לכלל היסודי הקובע כי המוציא מחברו – עליו הראיה".
