סטודנטית מצטיינת באוניברסיטה
שירדה לזנות ונאנסה שלוש פעמים על ידי איש עסקים מצליח שהתמכר לטיפה המרה והפך ל"לקוח
חוזר" – תפוצה בכ-150 אלף שקל. כך פסקה השופטת יעל הניג, וקבעה כי אין לקחת בחשבון
בהערכת הנזק הלא-ממוני שלה – את היותה זונה
איש עסקים מצליח ממרכז הארץ, שהתמכר עקב משברים
לטיפה המרה, הפך ל"לקוח חוזר" של נערת ליווי בת 23. באחד המפגשים בין השניים,
לפני כשלוש וחצי שנים, הלקוח היה שתוי ולטענת הנערה הוא אנס אותה. במסגרת הליך פלילי
שנוהל נגדו, הוא הודה במיוחס לו. בית המשפט המחוזי בתל אביב הרשיע אותו, וגזר עליו
15 חודשי מאסר, אותם הספיק לרצות עד כה. הוא אף חויב לפצות את המתלוננת ב-50 אלף שקל.
רצה להצילה ולהוציאה
מהזנות
מכתב האישום המתוקן שהוגש נגדו עולה כי ביום 14.3.2010
בחצות הלילה ובתיאום מוקדם הגיע הלקוח לדירתה של המתלוננת כדי לשלם לה דמי אתנן עבור
מפגשים קודמים. הלקוח היה שתוי והביא עמו בקבוקי יין. לאחר שמסר למתלוננת את הכספים
עבור שירותיה הקודמים, ביקש ממנה לקיים איתו יחסי מין. אך היא סירבה וביקשה ממנו לעזוב
את הדירה. סירובה בא כיוון שהלקוח נקט כלפיה באלימות בהחזיקו בחוזקה בידיה ובהקישו
על ראשה בידו, תוך שהוא אומר לה שהוא אוהב אותה ורוצה להצילה מחייה.
המתלוננת אמרה לו שהוא מכאיב לה, והוא תפס בידה.
הלקוח התפשט מבגדיו ואמר לה שהוא מעוניין לקיים איתה יחסי מין, אך היא התנגדה ואמרה
לו שאין לה קונדום והיא חוששת שתהרה לו. הלקוח הפשיט את מכנסיה מעליה. הוא הכניס את
ידו מתחת לחולצתה. כשהמתלוננת ביקשה ממנו שיעזוב את דירתה, סירב והלך לחדר השירותים.
המתלוננת קמה מהמיטה ופנתה לסלון כדי לעשן סיגריה. הלקוח הגיע אחריה ואסר עליה לעשן.
השניים החלו להתווכח על רצונה לעשן והוא ניסה לקחת בכוח את הסיגריה מידה.
מיד ובסמוך תפס אותה הלקוח בחוזקה וגרר אותה לחדר
השינה תוך שהיא חוזרת ומבקשת ממנו להניח לה ולעזוב את הדירה. הוא התיישב על ברכיו במיטה.
אך היא אמרה לו שאם יחדיר את איברו לפיה היא תינשך אותו. הלקוח הפשיט אותה בכוח, נשכב
מעליה עירום וניסה לבצע בה את זממו בכוח וללא הסכמתה. למזלה, הוא לא הגיע לזקפה ולא
הצליח לבעול אותה.
כל אותה עת וכשהוא שוכב עליה, הפצירה בו המתלוננת
שיניח לה, אמרה לו שהיא מתקשה לנשום, אך הוא לא שעה לתחנוניה וניסה להחדיר את אצבעותיו
בכוח לאיבר מינה. היא בכתה והוא אמר לה "את רוצה את זה. את רוצה את זה".
הוא הוסיף ואמר לה שהוא רוצה להצילה ולהוציאה מהזנות, שהוא אוהב אותה, שהוא משתגע מהמחשבה
שגבר אחר ייגע בה וכי הוא מעדיף את מותה על פני האפשרות שתהיה עם גברים אחרים.
המתלוננת הצליחה להשתחרר מאחיזתו, ברחה לסלון וניסתה
ללבוש את מכנסיה. הלקוח רדף אחריה, ומשך אותה בכוח בחזרה למיטה בטרם הצליחה ללבוש את
מכנסיה תוך שמשך בשערה. המתלוננת ניסתה להתנגד למעשיו ונשכה אותו בכתפו, אך הוא גבר
עליה, נשכב עליה, נגע בחזה, ניסה ללא הצלחה לבצע בה את זממו ולבסוף נשכב לצידה.
במהלך האירועים הצליחה המתלוננת להתקשר ולשלוח מסרונים
למכר שלה, בהם ביקשה ממנו להגיע ולסייע לה. כשאמרה ללקוח שהמכר שלה בדרך לדירה והפצירה
בו לעזוב, קם הלקוח, התלבש, התיישב בסלון אך סירב לעזוב. כשהגיע המכר, ביקש מהלקוח
לעזוב אך הלקוח סירב ודחף אותו. המכר הצליח להדוף את הלקוח אל מחוץ לדירה אך הלקוח
דחף את ידו בין הדלת למשקוף כשהוא צועק לשכנים שיזעיקו את המשטרה. על מנת לא להביא
להסלמה נוספת איפשרו המתלוננת והמכר ללקוח להיכנס שוב לדירה והתקשרו למשטרה.
חרטה עצומה וכבוד למתלוננת
כתב האישום המתוקן שבו הורשע הלקוח לא כלל תשתית
עובדתית וסעיפי אישום חמורים יותר שהיו בכתב האישום המקורי, ממנו עלה כי הלקוח הואשם
בכך שהיכה בראשה של המתלוננת, סובב את ידה, נשך אותה בגבה כשסירבה למצוץ את איבר מינו
והחדיר את אצבעותיו בכוח ובחוזקה לאיבר מינה. עוד הואשם בכך שאיים על המתלוננת ועל
מכרה כשאמר "את גמרת על החיים שלך ואין לך יותר מה להישאר בבית הזה. אני אחזור
לפה ואת גמורה".
בית המשפט המחוזי התחשב בעובדה שמדובר באיש עסקים
מצליח, שהתמכר עקב משברים לטיפה המרה, ובהסתבכותו הפלילית הראשונה. על איש העסקים נגזרו
כאמור 15 חודשי מאסר, אותם הספיק לרצות עד כה, והוא פיצה את המתלוננת ב-50 אלף שקל.
המתלוננת לא הסתפקה בפיצוי והגישה נגד "איש
העסקים המצליח", כהגדרת בית המשפט, תביעת נזיקין בסך של 300 אלף שקל לבית משפט
השלום בתל אביב. בכתב ההגנה שהגיש האיש בכוחות עצמו, הוא הכחיש את החזית הרחבה שפרסה
המתלוננת בכתב התביעה. באשר להודאתו בכתב האישום המתוקן, טען שביצע את המתואר בו עקב
שיכרות ונטילת תרופות. לדבריו, הודה בכתב האישום המתוקן בין היתר מתוך חרטה עצומה,
כבוד למתלוננת ואי-רצונו לגרום לה לסבל נוסף. לדבריו, הוא והמתלוננת נהגו בעבר לשתות
לשכרה בעת קיום יחסי מין בהסכמה. כמו כן, פירט את נסיבותיו האישיות.
הפסיכולוגית: "אונס
זה לא אירוע טראומטי עבור מישהי שעושה יחסי מין"
בתצהיר שהגישה המתלוננת לבית המשפט היא מתארת את
נסיבות חייה הקשות, את חולשתה ואת ידיעתו של הלקוח על כל אלה מהשיחות הקודמות ביניהם
ובהיותו "לקוח חוזר", שהלקוח הפחיד אותה מספר פעמים בעבר ושחלק איתה פנטזיות
מיניות אלימות שלו, שבהן הוא הצייד והיא הניצודה. אשר למעשים באותו לילה, המתלוננת
תיארה שהלקוח ריתק אותה למיטה ואנס אותה שלוש פעמים.
האישה תיארה בתצהירה את התנגדותה בכל דרך אפשרית,
בכייה, צעקותיה ותחנוניה שיפסיק, ללא הועיל. מעבר לכך שהחזיק אותה בכוח ומשך בשיערה,
הלקוח נשך את גבה, דרך עליה, שרט אותה, וגרם לחבלתה בברכה מהמיטה וכן לחבלות של ממש
ולכאבים בצלעותיה. היא הבינה שאם ירצה, יוכל להרוג אותה.
לאחר שחדל ממעשיו, אמר לה שהוא אוהב אותה, הביע
צער על מעשיו וביקש לשלם לה כסף. היא סירבה ורק ביקשה שילך. אך הוא לא הלך. לאחר שהגיע
המכר שלה והעניינים הסלימו למכות ביניהם, הוזעקה המשטרה. ואז איים עליה הלקוח שהיא
גמורה ושהוא עוד יחזור אליה. כשהגיעה המשטרה, המתלוננת לא רצתה להגיש תלונה אך שוכנעה
לכך על ידי שוטרת. היא מסבירה את התנהלותה כלפיו, בין היתר את הצעתה שיישנו במיטה בכך
שרצתה למשוך זמן, לחזור לשליטה, זיכרונה שכשהוא שיכור הוא נרדם מהר והבהרתה שבכל מקרה
אינה רוצה לשכב אתו אלא לישון בלבד. היא מתארת שהלכה למיטה עם בגדים, חשה סחרחורת,
אלימות, אונס, פחד וכפייה.
בהמשך היא מתארת כיצד גילתה לאחר כל אלה שהרתה,
ששלחה לו מסרון על כך שהיא חושבת שהרתה ממנו משום שלא השתמש בקונדום וכיצד ביצעה הפלה.
ועוד היא מתארת שהוסעה מתחנת המשטרה לבית החולים "וולפסון", שם ראו אותה
רופא ועובדת סוציאלית. העובדת הסוציאלית רצתה שהמתלוננת תיפגש עם פסיכולוגית, אך הפסיכולוגית
סירבה, שכן לדבריה: "אונס זה לא אירוע טראומטי עבור מישהי שעושה יחסי מין".
רק לאחר טיפול נפשי הצליחה לומר לעצמה לראשונה שעברה אונס, פגיעה וש"זה לא הגיע
לי".
'שלא בהסכמתה החופשית'
השופטת יעל הניג פסקה כי מתצהירו של הלקוח עולה
שידע על התנגדות המתלוננת, אם כי המשיך במעשיו: "ברור שבהיותי שיכור ומשולהב,
לא הבנתי ישר מה (המתלוננת) רוצה ולאחר כמה דקות בהן הבהירה לי שהיא מבקשת להפסיק את
המפגש, התלבשתי ועברתי לסלון. התנצלתי בפניה אם פגעתי בה...", הודה הלקוח בפני
בית המשפט. והשופטת הניג הסיקה כי "בכך הוא מחזק את גרסת התובעת לפיה המשיך במעשיו
גם לאחר שידע שהיא מתנגדת לכך".
במישור העקרוני פסקה השופטת הניג כי "כידוע
תנאי לעבירת האינוס, החל גם על מעשה סדום ועל מעשים מגונים, הוא שהללו נעשו 'שלא בהסכמתה
החופשית'. הביטוי מדגיש את ההיבט הפנימי של רצון האישה. די בשלילה מילולית שלה ובמקרים
מסוימים אף בהתנהגותה הפסיבית כדי להצביע על היעדר הסכמה... מי שהיה מודע לקיומה של
נסיבה או חשד בקיומה ונטל במודע סיכון שהיא מתקיימת, אינו יכול להיחשב כמי שטעה טעות
כנה לגביה. בתי המשפט מכירים בהתנגדותה של קורבן שקיימה בעבר יחסי מין עם נאשם, אף
הגיעה מרצון לזירת האונס ואפילו היא מתלוננת המתפרנסת ממתן שירותי מין".
סטודנטית מצטיינת שהתדרדרה
לשירותי ליווי
בית משפט השלום התחשב בנסיבות
חייה הקשות של המתלוננת בבואו לחשב את היקף הנזק שנגרם לה מהמעשים של "הלקוח החוזר".
המתלוננת הצהירה שכבר בגיל 14, ועל אף לימודיה במסגרת פרויקט מחוננים באוניברסיטה,
החלה לסבול בבית משפחתה הגרעינית ולאחר מכן בבית אימה עם בן זוג חדש של האם. האם לא
גוננה עליה, והיא חוותה התעללות ואלימות. היא אושפזה בבית חולים עם תופעות פסיכוסומטיות
ולאחר מכן טופלה פסיכולוגית ותרופתית. בהתערבות שירותי הרווחה עברה בגיל 15 לגור בפנימייה.
גם לאחר מכן סבלה מהתעללות כאשר הגיעה לבקר בבית. במקביל, סיימה את בחינות הבגרות שלה
ועברה להתגורר בדיור מוגן.
היא המשיכה ללימודים לתואר ראשון באוניברסיטה, בהם
הוציאה ציונים של 95 וסיימה את מחצית המטלות לתואר כבר לאחר שנה. בשלב מסוים הפסיקה
את הטיפול הפסיכולוגי, אך המשיכה בטיפול תרופתי. בגיל 18 עברה להתגורר עצמאית בשכירות.
לדבריה, לא הצליחה לממן את כל הוצאותיה מעבודות שונות ולא יכולה הייתה לשוב ולהתגורר
בביתה. לכן החלה לעבוד כחשפנית, ובהמשך בהיותה בת 19 עברה לעבוד בשירותי ליווי. היא
מתארת התקהות רגשית. זמן קצר לאחר מכן הכירה את הלקוח שהיה מבוגר ממנה ב-20 שנה והוא
הפך ל"לקוח חוזר".
היא מצהירה שלאחר האונס חוותה תחושות קשות, עצבנות,
חוסר יכולת להתרכז, עצב וחשה כמצורעת. לכן הפסיקה את לימודיה, הסתגרה למשך שנה וחצי
ועבדה מעט. כתוצאה מתחושותיה הרשתה לגברים לממש פנטזיות סאדו-מזוכיסטיות מתוך הבנה
בדיעבד שבכך ניסתה לשחזר את הטראומה בתנאים
שלה. כל תסמיניה חזרו והוחמרו. היא חידשה את הטיפול הנפשי בעקבות הפניית עו"ד
מהפרקליטות. באוקטובר 2011 שבה ללימודים. כמה חודשים לפני הגשת תצהירה, הפסיקה לעבוד
בשירותי ליווי והחלה לעבוד בחברה לבניית אתרים, כל זאת בעזרת בן זוג חדש והטיפול. היא
עדיין חווה סיוטים, דיכאונות, חרדה והימנעויות מזיכרונות מאותו הלילה. לדבריה, רק בעזרת
הטיפול הנפשי הצליחה להכיר באונס שעברה, בשליטה שהפעיל עליה הלקוח ובכך שהדבר לא מגיע
לה.
בהערכת הנזק המיוחד שנגרם למתלוננת במסגרת הטיפולים
הנפשיים שהיא נאלצה לממן, העריכה השופטת הניג כי מגיע לה סכום פיצוי של 15 אלף שקל.
שכן, "מבלי להקל ראש... על פי מדדים אובייקטיביים, היא שבה לתפקוד מלא, חדלה לעסוק
בזנות, מקיימת זוגיות, חזרה ללימודיה באוניברסיטה ואף עובדת בעבודה מסודרת. עם זאת
ולאור ההתדרדרות בתפקודה לתקופה מסוימת שלאחר האירועים, מצאתי לפסוק לה לפי אומדן סכום
של 15,000 שקל".
בעקבות נזק לא ממוני של כאב וסבל פסקה השופטת הניג
למתלוננת סך של 120 אלף שקל, ושללה ממנה פיצוי עונשי ופיצוי בגין פגיעה באוטונומיה.
כך שבסך הכול חויב איש העסקים המצליח לפצות את הנאנסת בסך של 135 אלף שקל, כאשר מסכום
זה יש לנכות 50 אלף שקל, הפיצוי שכבר שילם לה במסגרת ההליך הפלילי. בנוסף לכך, איש
העסקים חויב לשלם לה שכר טרחת עו"ד לפי המוסכם בינה לבין עורכי דינה ובשיעור של
25% + מע"מ כדין.
