האב טען כי הוא מתגורר בבית אביו, מסיבות כלכליות, ודירתם קטנה מכדי לארח ולהלין את הילדים גם באמצע השבוע. אך השופטת סנונית פורר חייבה אותו להלין את ילדיו בינתיים רק פעם בשבוע
בני זוג שהתגרשו לא הגיעו להסכמה בדבר גובה המזונות שאותם יעביר האב לשני ילדיו, וכן לא הצליחו הצדדים לגבש הסכמה על היקף הסדרי הראיה של האב עם ילדיו. האם, שיוצגה על ידי, טענה כי על האב להלין את הילדים בביתו, לפחות פעם אחת באמצע השבוע ובכל סוף שבוע שני. כמו כן, ביקשה האם להורות לאב ליטול את ילדיו במחצית החגים והחופשות.
תסקיר עובדת סוציאלית, שנעשה על פי בקשת בית המשפט, קבע שהילדים קשורים לשני ההורים באופן חזק ומשמעותי, ושיש מקום להרחיב את הסדרי הראיה בין האב לילדיו. "התרשמותנו היא שהמלצות אלה הן הדבר הטוב והנכון ביותר עבור הילדים, למרות התנגדות האב, ויש בהן המינימום הנדרש כדי לשמור את מעורבותו הגדולה של האב בחייהם, ואת הקשר המשמעותי שלהם איתו עד לפרידת ההורים", נכתב בתסקיר.
האב טען כי הוא מתגורר בבית אביו, מסיבות כלכליות, ודירתם קטנה מכדי לארח ולהלין את הילדים גם באמצע השבוע.
שינוי לא דרמטי
השופטת סנונית פורר מבית המשפט למשפחה בתל אביב, אימצה את מסקנות התסקיר, ובפסק דין תקדימי ואמיץ קבעה כי יש לחייב את האב להלין את ילדיו בביתו, חרף התנגדותו של האב – וזאת בשל טובת הילדים.
בית המשפט הסביר כי כל אחד מהקטינים מביע בדרכו את הצורך במעורבות גדולה של האב בחייו, וכי הרחבת הסדרי הראייה היא חיונית, לצורך שימור קשר רציף ומשמעותי עם האב.
השופטת פורר קבעה עוד כי מלבד הלנת הקטינים בכל סוף שבוע שני, דבר המקובל על האב, יארח האב את ילדיו וילין אותם בבית, לפחות פעם אחת באמצע שבוע, וייטול את הקטינים פעם נוספת למספר שעות, שלאחריהן יוחזרו לבית האם כשהם לאחר מקלחת וארוחת ערב. השופטת פורר הוסיפה וקבעה שכאשר יעבור האב להתגורר בבית משלו, הוא ייאלץ להלין את ילדיו לאורך שני לילות באמצע השבוע, וכן בכל סוף שבוע שני.
השופטת פורר ציינה כי היא מודעת לקושי שהחלטתה תעורר אצל האב, לאור החיוב בלינה בניגוד לרצונו של האב, אולם הביעה תקווה כי למרות התנגדותו, יתגייס האב לקיים את הסדרי הראייה, מתוך דאגה לטובת הילדים. "אין מדובר בשינוי כה דרמטי, אלא בהרחבה מסוימת, שהאב יוכל להתארגן אליה ולקיימה באופן קבוע", כתבה השופטת בפסק דינה, וציינה כי התחשבה בגובה המזונות שחלים על האב, לאור הסדרי הראיה שקבעה.
מגמה חיובית
בית המשפט דן במפורש בשאלה אם יש מקום לחייב אב בקיומם של הסדרים וזאת בניגוד לרצונו ולהצהרותיו. בית המשפט קבע מפורשות כי יש מקום לחיוב שכזה. העובדה שביהמ"ש אימץ את המלצות התסקיר, וחייב את האב להרחיב את הסדרי הראיה, בניגוד לרצונו, מצביעה לדעתי על מגמה חיובית.
אבות רבים סבורים כי במקרה בו האם היא המשמורנית, הרי שלא חלה עליהם כל חובה שהיא בקיומם של מפגשים בינם ובין הילדים, ושההכרעה על מפגשם עם ילדיהם נתונה לשיקול דעתם בלבד בבחינת "האב רשאי". אין גישה מוטעית מזאת.
על האבות חלה חובה לקיים קשר רצוף וקבוע עם ילדיהם, בהיותם אפוטרופסים טבעיים עליהם, ובפרט לאור העובדה כי מדובר בטובתם האמיתית של הילדים. אבות רבים מבקשים שיירשם בהסכמי גירושין כי "האב רשאי לראות את ילדיו". אין זוהי כלל רשות, אלא חובה – ופסק הדין שניתן מבהיר זאת היטב. הסדרי הראיה אינם עונש, אלא מקורם בדאגה אמיתית לרווחתם של הילדים, ביצירה ובשמירה על קשר משמעותי עם שני הוריהם, ובפרט כשבמקרה זה היה האב דמות משמעותית בחיי ילדיו.
עם זאת, לצערי, בפסק הדין שניתן לא נקבעה סנקציה למקרה שהאב יסרב לעמוד בהסדרי הראיה שנכפו עליו. חשוב לציין שלהבדיל מדמי המזונות אותם ניתן לגבות באמצעות ההוצאה לפועל או ביטוח לאומי, הרי שאת הסדרי הראיה בין האב לילדיו לא ניתן לאכוף פיזית, ולכן הותרת העניין פתוח שוב לרצונו הטוב של האב, מותירה את האם בעמדה פגיעה.
בהיעדר סנקציה מפורטת בפסק הדין לאפשרות שהאב לא יעמוד בהחלטה, הרי שאם יסרב האב לקיים את הסדרי הראיה שקבע בית המשפט, ייתכן שהאם תידרש שוב להליכים משפטיים, בניסיון לכפות עליו בדרכים נוספות את הסדרי הראייה בהם הוא חייב.
הכותבת היא בעלת משרד עורכי דין העוסק בדיני משפחה, גירושין, ירושות וצוואות
