חדשות

השופטת שרה מאירי קיבלה חלקית את התביעה של עו"ד שי טלמור וקבעה כי לא עלה בידי מעסיקו להוכיח שפיטוריו נבעו בשל צמצומים וללא כל קשר ליציאתו למילואים. "פיטורי צמצום אינם מילת קסם", פסק בית הדין לעבודה בתל אביב, אך לא פסק לטובתו הוצאות בגלל שהתביעה נופחה והפריזה בסכומיה ובהיקף טיעוניה

עורך הדין שי טלמור עבד כעו"ד במשרדי סולר ביי יור סלפ בע"מ, חברה העוסקת בהקמה והתקנה של מערכות ליצור חשמל פוטו-וולטאיות. לטענתו, הוא פוטר עקב שירותו במילואים כשלושה חודשים לאחר תחילת העסקתו בחברה וימים ספורים לפני צאתו למילואים למשך כשלוש שבועות. טלמור טען גם כי הוא פוטר מבלי שקוים בעניינו הליך שימוע כדין. הוא תבע את החברה לקבלת פיצויים בהיקף של כ-300 אלף שקל בגין פיטורין שלא כדין, חוסר תום לב בקיום הסכם ההעסקה, פגיעה באינטרס ההסתמכות ונזק תעסוקתי.

החברה טענה מנגד כי יש לדחות את התביעה בהיותה מופרזת, סחטנית ומשוללת יסוד. לטענתה, אין כל קשר בין שירותו של טלמור במילואים לבין פיטוריו, שנבעו אך ורק על רקע צמצום המכסות שהוקצו על-ידי הרשות לשירותים ציבוריים חשמל. עוד טענה החברה כי טלמור היה עד לגל הפיטורים שביצעה ולמאבקה לפתיחת מכסות נוספות מהרשות. החברה פיטרה כ-36 עובדים המהווים 30% מכלל עובדיה. התפטרו 13 עובדים והיא קלטה עובדים ספורים בלבד תחתיהם.

שני חלונות זמן

השופטת שרה מאירי מבית הדין לעבודה בתל אביב קיבלה חלקית את התביעה, בהתבסס על פסק הדין המנחה בעניין רובינשטיין (בע"ע (ארצי) 268/07), שדן בפרשנותו ויישומו של חוק חיילים משוחררים וקבע את ההבחנה בין ההגנות שניתנו לעובד בשני "חלונות" זמן הקשורים בשירות המילואים. החלון הראשון, הוא תקופת המילואים עצמה ו-30 הימים מעבר לה, כאשר האיסור לפטר את העובד הוא מוחלט, אלא בהיתר של ועדת התעסוקה. חלון הזמן השני נוגע לתקופה הסמוכה לחלון הזמן הראשון, כאשר הדגש הוא על הקשר הסיבתי בין הפיטורים לבין השירות במילואים. תקופת הזמן בחלון זה אינה מוגדרת, ומותנית בכך שהפיטורים אינם בשל השירות במילואים. במצב דברים זה, נטל ההוכחה מוטל על כתפי המעביד.

הובהר כי לאור הדמיון הרב בין פרשת רובינשטיין לבין ההליך הנוכחי, יש להחיל את החזקה שנקבעה ברובינשטיין על חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, לפיה הן לאור סמיכות הזמנים והן משום שהמועד יוצר חזקה שבעובדה בדבר הקשר בין הפיטורים למילואים – על החברה מוטל הנטל להוכיח כי העובד פוטר בשל צמצומים וללא כל קשר ליציאתו למילואים. צוין כי פיטורי עובד מטעמי צמצום חייבים להיות אמיתיים, וחייב להיות קשר ענייני וישיר בין צעדי ההתייעלות לבין החלטת הפיטורים.

בנסיבות העניין נקבע כי לא עלה בידי החברה להוכיח כי פיטוריו של עוה"ד טלמור נבעו באופן ישיר מהצמצום, ולו משום שהחברה לא הציגה אסמכתאות לעצם החלטת הצמצום ומועדה, להחלטה לאי-חידוש המכסות ולמידע בדבר שיעור המפוטרים ביחס לכלל העובדים. בנוסף, ימים ספורים בלבד עובר לפיטוריו, פרסמה החברה מודעה לגיוס עובדים חדשים.

הצעה נדיבה

השופטת מאירי הטילה ספק בגרסת החברה וקבעה כי רק "לאחר ש'התעשתה' הציעה הנתבעת לשלם לתובע שכר עבודה על תקופת המילואים ו-30 יום לאחריה. לשיטתה, מדובר ב'הצעה נדיבה' בנסיבות הענין. טענה זו של הנתבעת יש לדחות מכל וכל, שכן אין לראות בהצעה לנהוג כמתחייב מהחוק, כ'הצעה נדיבה'. הנתבעת אף הגדילה עשות וטענה כי התובע הוא שהתעקש לקבל את מכתב הפיטורים באותו היום, ערב צאתו לשמ"פ, מָשל עיתוי פיטוריו היה גחמתו של התובע, והתעקשותו לא נועדה אלא 'להכשיל' את הנתבעת ולהתעשר שלא כדין על חשבונה".

בית הדין לעבודה הדגיש כי "אילו היתה החברה טוענת כי פיטרה את התובע עקב חוסר שביעות רצון מתפקודו המקצועי (והרי היה זה עולה בקנה אחד עם גרסתו של התובע), ומביאה ראיות לכך, היה הדיון שונה בתכלית. אולם הנתבעת לא טענה כן – לא בהליך בוועדת התעסוקה ולא בכתבי טענותיה בהליך זה".

בנוגע לטענתו של עוה"ד טלמור כי לא נערך לו שימוע לפני פיטוריו, נקבע כי אכן לא קוים הליך שימוע אמיתי, לא בהיבטו הצורני ולא בהיבטו המהותי. לטלמור לא ניתנה הזדמנות להיערך לשיחה ולהכין את תגובתו, שכן הוא זומן לשיחה באמצעות מסרון קצר וללא כל הודעה מסודרת מראש על נושא השיחה ומטרתה.

"אין חולק כי למעביד שמורה הפררוגטיבה הניהולית לרבות הזכות לפטר עובדים", פסק בית הדין לעבודה. "עם זאת, על המעסיק לשמוע את העובד טרם פיטוריו כחלק מחובת ההגינות, חובת תום הלב וכבודו של העובד". לכן פסקה השופטת מאירי כי בכל הנוגע להתנהלות החברה מול עוה"ד טלמור בהליך פיטוריו, דין התביעה להתקבל והוא יקבל פיצוי של 30 אלף שקל.

מנגד, טענותיו האחרות של עוה"ד טלמור נדחו על הסף, ונקבע כי לא עלה בידו להוכיח כי החברה קיימה עמו חוזה העסקה בחוסר תום לב, פגעה באינטרס ההסתמכות שלו או גרמה לו לנזק תעסוקתי.

יצוין כי לעוה"ד טלמור לא נפסקו הוצאות משפט, בגלל שהתביעה נופחה והפריזה בסכומיה ובהיקף טיעוניה.

(ס"ע 16411-07-11)