השופטת מיכל נד"ב אישרה לנהל תובענה ייצוגית נגד חברת החשמל בטענה כי שיחות למוקד התקלות 103 המבוצעות מטלפונים ניידים מחויבות בתשלום בניגוד לחוק הגנת הצרכן המטיל על החברה חובה לספק שירות טלפוני חינמי לפניות. נקבע כי "הפרשנות המחילה את החובה גם על טלפונים ניידים היא הסבירה והראויה נוכח תכלית החוק להיטיב עם הצרכנים ותפוצתם הרחבה של הטלפונים הניידים בזמננו"
סעיף 18ב לחוק הגנת הצרכן קובע כי עוסק המנוי בתוספת השנייה לחוק יספק שירות טלפוני חינם, שיכלול גם מענה אנושי, למתן מענה לפניות העוסקות בליקויים או פגמים בשירותים או במוצרים שאותם הוא מספק. חברת החשמל נמנית על הגופים המנויים בתוספת ומאפשרת ללקוחותיה להתקשר למוקד התקלות שלה באמצעות חיוג למספר 103 או למספרים ישירים של מוקדים הפרוסים ברחבי הארץ.
ההתקשרות למספר 103 מטלפון נייח אינה כרוכה בתשלום, אבל צרכן המחייג מטלפון נייד משלם עבור השיחה. בנוסף, ההתקשרות למספרים הישירים של המוקדים גם היא כרוכה בתשלום עבור שיחה רגילה, הן מטלפון נייד והן מטלפון נייח. על רקע זה הוגשה בקשה לנהל תובענה ייצוגית נגד חברת החשמל. לטענת המבקשים, לחברת החשמל מפרסמת שניתן להתקשר למוקד התקלות שלה באמצעות כל טלפון, אבל לא מיידעת את הציבור שהחיוג מטלפון נייד כרוך בתשלום. בנוסף לכך, נוכח העובדה שחלק ניכר ממכשירי הטלפון הביתיים מחוברים לחשמל, הרי שבמקרה של תקלה כלל לא ניתן להשתמש בקו הטלפון הנייח.
עוד טענו המבקשים כי לשון החוק ברורה ומחייבת לספק שירות טלפוני חינם למתן מענה וכי השימוש בטלפון הנייד הפך כה נפוץ עד שלעיתים הוא משמש לשיחות גם כשיש טלפון נייח זמין. המבקשים העריכו את הסכומים שגבתה חברת החשמל מהצרכנים בהיקף של כ-24 מיליון שקל.
גם טלפון סלולרי הוא סוג של טלפון
השופטת מיכל נד"ב מבית המשפט המחוזי מרכז שבלוד החליטה לקבל את הבקשה ולדון בתובענה הייצוגית. נקבע כי השאלה שבמחלוקת היא הפרשנות הראויה לסעיף 18ב בחוק הגנת הצרכן, ובפרט ביחס לשאלה האם חובתה של חברת החשמל לספק שירות טלפוני חינם חלה גם כשההתקשרות היא מטלפון סלולרי נייד. השופטת נד"ב החליטה כי לשון סעיף 18 לחוק הגנת הצרכן יכולה להתיישב, גם אם בדוחק, עם שתי הפרשנויות מטעם הצדדים: החוק מטיל על החברה חובה לספק "שירות טלפוני חינם", והוא אינו מבחין בין סוגי הטלפונים שמהם נעשית הפנייה לשירות. עם זאת, חידד המחוקק כי השירות יכלול גם מענה אנושי, ולכן ייתכן וניתן לומר כי העובדה שהוא לא מצא להבהיר גם כי שירות חינם משמעו תקף לכל טלפון תומכת בפרשנות חברת החשמל.
עניין נוסף התומך בפרשנות החברה הוא הגדרת המונח "טלפון" במילון אבן שושן, מכוחה ניתן לטעון כי "שירות טלפוני" משמעו שירות הניתן באמצעות טלפון נייח בלבד. מנגד, המונח "שירות טלפוני" מגדיר את סוג השירות ולא את סוג המכשיר, וממילא לפי המילון גם טלפון סלולרי הוא סוג של טלפון.
השופטת נד"ב בחנה את תכלית החוק, והגיעה למסקנה כי מדברי ההסבר להצעת החוק נראה שכוונת המחוקק הייתה להיטיב עם לקוחותיהם של העוסקים המנויים בתוספת כך ששירות המענה הטלפוני יינתן בחינם וללא כל אבחנה באשר למקור הפנייה לשירות. כמו כן, כתוצאה מכך שהעלות תחול על העוסק גם יתייעלו מוקדי השירות וזמן ההמתנה למתן המענה על ידם יתקצר. עוד ציינה השופטת נד"ב כי כבר במועד חקיקת התיקון לחוק היה השימוש בטלפונים ניידים נפוץ ביותר, והמונח "טלפון" השגור בפי הציבור מתייחס כיום גם לטלפון נייד המשמש חלק ניכר מהאוכלוסייה ולעיתים אף מתפקד כאמצעי התקשרות העדיף על שימוש בטלפון קווי, גם כשזה קיים בנמצא. מכאן, שהפירוש המצמצם לפיו השירות החינמי אינו חל על התקשרות מטלפון נייד – אינה מתיישבת לכאורה עם תכלית זו והפרשנות המחייבת לספק מענה טלפוני בחינם לכל דרך של התקשרות טלפונית היא סבירה וראויה בנסיבות העניין.
עניין נוסף התומך בכך הוא העובדה שגם חברות הסלולר נמנו על העוסקים המחויבים במתן שירות טלפוני חינם, ולכן אין כל היגיון לפרש את המונח "טלפון" בהקשר לשירות שהן מספקות כחל רק על טלפון נייח ולא נייד. לא זו אף זו, טלפון נייח אינו נגיש בכל מקרה והוא לעיתים דווקא האופציה הפחות נוחה ומקובלת כאשר מתעורר הצורך ליצירת קשר, עניין התומך גם הוא בפרשנות המבקשים נוכח תכלית החוק. לכך הוסיף בית המשפט כי בדיוני ועדת הכלכלה של הכנסת אכן היה דיון בשאלה האם החוק יחול על התקשרות מכל סוג, אולם בסופו של דבר הוחלט להותיר את ההגדרה הכללית שבסעיף החוק, תוך השארת מלאכת הפרשנות בידי בית המשפט. לאור האמור, נקבע כי התובענה אכן מעוררת שאלות מהותיות של עובדה ומשפט המשותפות לכל חברי הקבוצה, וכי יש אפשרות סבירה שהן תוכרענה לטובת הקבוצה.
