ועד בית הכנסת טען שהמנקה ביצעה את עבודות הניקיון בהתנדבות מלאה לשם שמיים ולמען בית הכנסת והכספים שקיבלה היו בגדר "תרומה" ו"גמילות חסדים", ולא שכר עבודה. השופט דורי ספיבק פסק אמנם שכולם מתנדבים בבתי הכנסת לשם שמיים, אבל מגיעים למנקה פיצויי פיטורין, זכויות סוציאליות ואף פיצוי נוסף על הפגיעה בשמה הטוב
רבקה נסימוב ניקתה שנים רבות את בית הכנסת המרכזי של עולי בוכרה באור יהודה. לטענתה היא עבדה בבית הכנסת במשך 32 שנים עד פיטוריה בקיץ 2009. יוסף רובינוב, יו"ר ועד בית הכנסת, הודיע לה בנוכחות חברי ועד אחרים שהיא מפוטרת. היא שאלה מתי תקבל את שכרה ונאמר לה שעליה להגיע למחרת היום לקבלת שכרה מאברך מסוים.
לטענתה, כשהגיעה למחרת היום החל רובינוב לצעוק עליה ולהעליב אותה: "שיהיה לך סרטן בלשון", "שמנה", "אל תכנסי לפה יותר", "שתמותי", "את גנבת, לקחת כסף מהקופה" וכיוצא באלה פנינים. רובינוב הוסיף וטען שהיא שלחה את האחיינים שלה לפרוץ לקופת בית הכנסת והם לקחו את הכסף מהקופה. כשהיא שאלה מדוע לא התלונן במשטרה, לא קיבלה כל תשובה.
מאותו היום ואילך נסימוב לא ניקתה עוד את בית הכנסת, ונאלצה להגיש תביעה לבית הדין לעבודה בתל אביב נגד חברי הוועד המנהל של בית הכנסת לפיצויי פיטורין, פיצוי בגין הוצאת לשון הרע על האופן המשפיל שבו פוטרה תוך האשמתה בגניבה, וזכויות סוציאליות נוספות לצד עוגמת הנפש שנגרמה לה.
לשם שמיים
חברי הוועד טענו שלא התקיימו במקרה הזה יחסי עובד-מעביד. לטענתם, המנקה ביצעה את עבודות הניקיון בסיוע בני משפחתה "בהתנדבות מלאה לשם שמיים ולמען בית הכנסת". הכספים שקיבלה מבית הכנסת היו בגדר "תרומה" ו"גמילות חסדים", ולא שכר עבודה – טען ועד בית הכנסת.
אולם, בית הדין לעבודה דחה את טענותיהם, וקבע כי אין מדובר בהתנדבות, אלא בעבודה בגינה קיבלה נסימוב תשלום מוועד בית הכנסת. בית הדין קיבל את גרסת המנקה לנסיבות סיום העסקתה, וקבע כי היא "אכן פוטרה על אתר, בבושת פנים, לאחר שרובינוב הטיח בה קללות לאחר שמצא חוסר כספי בכספת בית הכנסת, ועקב כך שהוא חשד שידו של אחיינה של התובעת הייתה במעל".
הנתבעים טענו שנסימוב היא זו שהחלה לקלל ולעלוב ברובינוב, בפני כלל חברי הוועד ומתפללי בית הכנסת, שהיא האשימה אותו בגניבה ובהתעשרות על חשבון המתפללים, ושהיא איחלה לו מיתה וכל מיני "מרעין בישין". אבל השופט דורי ספיבק ציין בפסק הדין כי "על אף שספק גדול אם הדבר היה משנה משהו מתוצאת פסק דין זה, שמעבר לאותה אמירה בעלמה של רובינוב בדבר החשד שהיה לו בדבר מעללי האחיין, לא הוצגה בפנינו כל ראיה – ולו קלושה – לכך שאכן מי מבני משפחתה של התובעת שלח את ידו בכספי בית הכנסת".
בית הדין קבע שנסימוב זכאית לפיצוי ללא הוכחת נזק בגין הפגיעה בשמה הטוב, והשופט ספיבק נתן משקל משמעותי לכך שכל הנתבעים עושים במלאכתם לבית הכנסת לשם שמיים ובהתנדבות ופסק לטובת המנקה פיצוי בסך 10 אלף שקל.
בנוסף, בית הדין לעבודה חייב את ועד בית הכנסת לשלם לנסימוב פיצויי פיטורין בגין 13 שנות עבודה בסך 9,100 שקל, פדיון חופשה בסך 2,508 שקל ודמי הבראה בסך 647 שקל. בנוסף, הנתבעים חויבו בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 6,000 שקל.
