בניגוד לדרישת העירייה, השופטת נאוה בן-אור קבעה כי מדובר בתובענה ייצוגית בעלת חשיבות ציבורית ולמגישה ישולמו 30 אלף שקל ושכר טרחת עו"ד בסך 150 אלף שקל
אודליה לויעל, תושבת ירושלים, הגישה בבית המשפט המחוזי בירושלים בקשה לאישור תביעה ייצוגית נגד עיריית ירושלים בגין גביית ארנונה ביתר. לויעל טענה, באמצעות עורכי הדין יצחק מיוחס ויעל דיין, שהעירייה גבתה תשלומי פיגורים ביתר באופן שרכיב הריבית והפרשי ההצמדה על חוב ארנונה ששולם באיחור חושבו מתחילת שנת הכספים שבה החלה לויעל להחזיק בנכס מושא החיוב ולא מיום תחילת ההחזקה בנכס בפועל. לטענתה, העירייה חייבה כך את כל הנישומים שבתחומה.
בעקבות התביעה הייצוגית, העירייה הגישה לבית המשפט הודעה על כך שחדלה להמשיך לגבות את הסכומים המיותרים ותיקנה את מערכת הגבייה. אולם, העירייה ציינה כי החיוב נעשה בצורה הזו רק ביחס לנישומים שהודיעו לה על תחילת החזקתם בנכס לאחר שהסתיימה שנת המס אשר במהלכה החלה ההחזקה בנכס.
העירייה ביקשה מבית המשפט שלא להעניק ללויעל גמול ושכר טרחה, ולכל היותר לפסוק סכומים על דרך הצמצום, שכן לטענת העירייה לויעל לא השקיעה מאמץ גדול בהכנת התביעה ובקשתה התבססה על נתונים לא נכונים שלא נבדקו על ידה.
השופטת נאוה בן-אור דחתה את בקשת העירייה וקבעה כי "כתוצאה מהבקשה תיקנה העירייה את התנהלותה והחלה לחייב נישומים בריבית פיגורים החל מיום חילופי החזקה ולא ממועד תחילת שנת המס, גם במקרים בהם ההודעה על החילופין ניתנה לעירייה לאחר עבור שנת המס. המדובר אפוא בתובענה בעלת חשיבות ציבורית".
עם זאת, ציינה השופטת בן-אור כי "טענת המבקשת לפיה הושקעו תשומות רבות בהכנת הבקשה לא הוכחה כלל, ונטענה כטענה בעלמא. לבקשה לא צורפה חוות דעת מומחה, והיא מתבססת כולה על טיעון משפטי ועובדתי פשוט. העובדות, יש לומר, היו שגויות במידה רבה. את השגיאות ניתן היה לחשוף בקלות, ואין המדובר במקרה בו ניתן לייחס את הטעויות ליתרונה של הרשות על פני האזרח".
השופטת בן-אור לקחה בחשבון את השיקול בדבר השמירה על הקופה הציבורית ופסקה לתובעת גמול של 30 אלף שקל והוצאות ושכר טרחת עו"ד בשיעור כולל של 150 אלף שקל.
