במכתב שנשלח הבוקר לשרת החוץ של האיחוד האירופי קתרין אשטון נטען כי "הגדרת שטחי יו"ש כשטחים 'כבושים' היא חסרת כל בסיס חוקי ועובדתי. החלטת האיחוד היא עיוות המשפט הבינלאומי ושלילת הזכויות ההיסטוריות והמשפטיות של העם היהודי בארצו"
מחאת המשפטנים נגד החרם של האיחוד האירופי מהימים האחרונים: מאות משפטנים מישראל ומחוץ לארץ קוראים לשרת החוץ לבטל את ההוראה החדשה שמשמעותה חרם וסנקציות על ההתיישבות היהודית, שכן היא "מבוססת על הנחות שגויות ופגומות מבחינה משפטית הן לגבי החוקיות של ההתנחלויות הישראליות והן לגבי מעמד קווי שביתת הנשק מ-1967 כגבולותיה של מדינת ישראל".
המכתב נכתב ביוזמת השגריר והיועץ המשפטי של משרד החוץ לשעבר, אלן בייקר, ראש היחידה לפעילות בינלאומית בפורום המשפטי למען ארץ ישראל, ועליו חתמו בין השאר שר המשפטים לשעבר, פרופ' יעקב נאמן, חתן פרס אמ"ת, פרופ' אליאב שוחטמן, פרופ' טליה איינהורן ומאות משפטנים בכירים המומחים למשפט הבינלאומי ועורכי דין שעוסקים בתחום.
המשפטנים הבכירים מנמקים את קריאתם בכך ש"ההחלטה מתעלמת מהזכויות ההיסטוריות והמשפטיות של ישראל ושל העם היהודי בשטחי יהודה ושומרון, ובכלל זה מהזכויות וההכרה הבינלאומית של העם היהודי בשטח".
בפניה לקתרין אשטון, הממונה על קשרי החוץ והביטחון באיחוד האירופי, טוענים המשפטנים כי "העמדה והפעולות של האיחוד האירופי נגד ישראל מצערים יותר לנוכח ההיסטוריה הטרגית של העם היהודי באירופה, שלא ניתן להתעלם ממנה, וכי ניתן היה לצפות שלעובדה זו תהיה התחשבות בפעולות של האיחוד האירופי".
עוד מלינים המשפטנים כי "עצם השימוש של האיחוד האירופי והגדרת שטחי יו"ש כ'שטחים פלשתיניים' וכ'שטחים ערביים כבושים' היא חסרת כל בסיס חוקי או עובדתי. השטח מעולם לא נקבע ככזה, ולכן עצם השימוש המתמשך של האיחוד האירופי במינוחים הללו – חותר נגד כל הרעיון של המשא ומתן לקראת הסדר קבע מדיני".
צעד שלילי ומצער
בייקר אומר כי אינו יודע אם מחאת המשפטנים תסייע להסיג את האיחוד האירופי מעמדתו, אך אשטון לא יכולה להתעלם מדעתם של משפטנים בינלאומיים ומומחים ועליה לדעת כי האמת היא שעל-פי המשפט הבינלאומי זכויותינו בשטחים הללו ברורה וכך גם החוקיות של ההתיישבות. "החרם הוא צעד שלילי ומצער, שבסופו של דבר יפגע גם בפלשתינאים וגם בעולם. הוא אף מוציא את האירופאים מכל תפקיד או מעורבות במשא ומתן מדיני", מסביר בייקר.
במכתב נקבע כי "השקפת האיחוד האירופי על אי-החוקיות של ההתנחלויות הישראליות נובעת מפרשנות שגויה של הדין הבינלאומי". כותבי המכתב מזכירים את השימוש ב-סעיף 49 לאמנת ז'נווה הרביעית, שנועד למנוע גירוש כפוי והעברת אוכלוסיות בניגוד לרצונן לשטח כבוש. "הסעיף איננו רלוונטי לנסיבות הייחודיות למעמדה של ישראל באזורי יהודה ושומרון, ומעולם לא היה רלוונטי, או נועד לחול בנסיבות דומות לאלו", מסבירים המשפטנים הבכירים בפנייתם לשרה אשטון. "סעיף 49 נועד לטפל בגירוש ובהגירה כפויה והוא נקבע בעקבות העקירה והגירוש שעשו הנאצים ליותר מ-40 מיליון איש בתקופת מלחמת העולם השנייה. אך האיחוד האירופי מתעלם בעקביות מפרשנות רשמית זו שנתן הוועד הבינלאומי של הצלב האדום ב-1958, כמו גם מחוות דעת נוספות ואין בו כל רלוונטיות להתנחלויות הישראליות ביהודה ושומרון"
עורכי הדין המומחים לדין הבינלאומי קובעים גם כי "החלטת האיחוד חותרת תחת הסכם אוסלו ('הסכמי הביניים') בין ישראל לפלשתינים משנת 1995, שבהם הוחלט כי נושא הגבולות ייקבע במסגרת מו"מ בלבד. כשחתמו הפלשתינים על התחייבויות אלו, כבר התגוררו מאות אלפי יהודים בשטחי יהודה, שומרון ומזרח ירושלים, והפלשתינים הכירו במציאות שמעמד השטחים הללו לא ישתנה עד לסיום המו"מ על הסדר הקבע. גם האיחוד האירופי חתום על הסכם אוסלו כאחד העדים להסכם".
"גבולות 67" לא קביל
בבסיס המכתב נטען כי השטחים הללו נכללו כבר בהחלטת חבר הלאומים, בוועידת סן רמו ב-24.7.1922 להקמת בית לאומי לעם היהודי, כולל הזכות לעליה ולהתיישבות יהודית צפופה, בכל שטחה ההיסטורי של ארץ ישראל, לרבות בשטחי יהודה, שומרון ומזרח ירושלים. בסעיף 80 למגילת האו"ם נקבע כי האו"ם מכיר בכל החלטותיו של חבר הלאומים שקדם לו, ולכן החלטה זו עומדת בתוקפה עד היום הזה. ובפועל, היהודים שביהודה, שומרון ומזרח ירושלים, מתגוררים שם כדין.
עוד קובעים המשפטנים כי עצם המונח "גבולות 67" אינו קביל, שכן בהסכמי שביתת הנשק מ-1949 בין ישראל לשכנותיה, נקבע מפורשות שאין לפרש משום בחינה את קווי שביתת הנשק כגבול בינלאומי, וכי על-פי החלטות מועצת הביטחון 242 ו-338 מחויבים הצדדים לנהל מו"מ להשכנת שלום במזרח התיכון, בגבולות בטוחים ומוכרים תוך מתן פתרון צודק לכלל הפליטים, היהודים והערבים כאחד.
