חדשות

השופטת עדנה ארבל נענתה לבקשה למשפט חוזר ליוסי דוידוב, המרצה 16 שנות מאסר בעבירת ניסיון לרצח, בגלל שהפרקליטות הסתירה קטע מסרט האבטחה שבו הוא נראה יורה במתלונן ללא כוונה להרוג. זהו מקרה 24 של עריכת משפט חוזר בישראל, לעומת 900 משפטים חוזרים בארה"ב

בית המשפט העליון קיבל בקשה לעריכת משפט חוזר למורשע בשורת עבירות אלימות ובכלל זאת ניסיון רצח, נוכח אי-הצגתה של ראיה משמעותית שעניינה המשכו של סרט אבטחה שבו נראה המבקש תוקף את המתלונן ויורה לעברו. בתוך כך קבע בית המשפט העליון מספר קביעות רלוונטיות בנוגע לעילת "עיוות הדין" המצדיקה קיומו של משפט חוזר, וקבע כי כדי לחסות תחתיה על המבקש להוכיח פוטנציאל לשינוי תוצאת המשפט לטובתו, כאשר עוצמת הפוטנציאל תיבחן ביחס לחומרת הפגם.

900 משפטים חוזרים בארה"ב – רק 24 בישראל

יצוין כי בשנים האחרונות נדחו בקשות לעריכת משפט חוזר בהרשעות מתוקשרות כמו לעו"ד ישראל פרי (מ"ח 10262/09, 2.11.2010), לחבר הכנסת לשעבר יחיאל חזן בפרשת ההצבעות הכפולות (מ"ח 10344/08, 10.12.09)   ולרוצחי הנערה דפנה כרמון (מ"ח 5568/09, 31.08.11).

מאז קום מדינת ישראל ביטל בית המשפט העליון לאחר תום המשפט הרשעות והורה על קיום משפט חוזר ב-23 מקרים בלבד, מתוכם רק 14 נידונים זוכו בסופו של דבר. בהשוואה לארצות הברית מצבה של מדינת ישראל מפגר גם בתחום הרשעות שווא. שכן, מאז שנת 1989 ועד היום בוטלו בארצות הברית, לאחר תום המשפט, כמעט 900 הרשעות, תוך שהנידונים זוכו מהעבירות זיכוי מלא (ראו מאמרן של עורכות הדין אפרת פינק ורתם רוזנברג-רובינס בכתב העת "מעשי משפט", כרך ה, 2013).

כך שעד היום הורה בית המשפט העליון במקרים ספורים בלבד לערוך משפט חוזר, כאשר המפורסם שבהם הוא של עמוס ברנס ז"ל, שהורשע ברציחתה של החיילת רחל הלר ב-1974, ורק בקשתו הרביעית למשפט חוזר נענתה (מ"ח 3032/99, 14.3.2002). ברנס זוכה ולימים הפרקליטות פיצתה אותו נזיקית בקרוב לחצי מיליון שקל על השנים הארוכות שישב מאחורי סורג ובריח על לא עוול בכפו.

לפני כשנה השיקה ‎‎הסנגוריה הציבורית במשרד המשפטים פרויקט לזיכויים של נאשמים שהורשעו על אף שהם חפים מפשע. במסגרת הפרויקט נבדקים תיקי אסירים ויוחלט אם לבקש לערוך להם משפט חוזר. ‏‎‎מדי שנה מגיעות למשרדי הסנגוריה הציבורית כ-30 בקשות של אנשים שהורשעו בביצוע עבירות חמורות ונשפטו לשנים ארוכות בכלא, הטוענים באופן עקבי ונמשך לחפותם. הטיפול בבקשות אלה הוא מורכב, ובשל מגבלות משפטיות וביורוקרטיות, מודים בסנגוריה כי בקשות אלה אינן זוכות להתייחסות ראויה.

התחזה לבן דודו במרפאה

יוסי דוידוב הורשע בבית המשפט המחוזי בשורת עבירות של ניסיון רצח, קשירת קשר לביצוע פשע, נשיאת והחזקת נשק שלא כדין, התחזות וקבלת דבר במרמה. על-פי כתב האישום שהוגש נגדו, הוא הגיע ביחד עם אדם נוסף לקיוסק בבת-ים, שם תקפו השניים את אחד העובדים. במהלך התקיפה דוידוב ירה במתלונן פעמיים, ושותפו דקר את המתלונן מספר פעמים. השניים נמלטו מזירת האירוע, לאחר שכתוצאה ממעשיהם נגרמו למתלונן חבלות רבות. בהמשך אותו ערב, ניגש דוידוב לקבל טיפול רפואי בגין פציעות שנגרמו לו במהלך אירוע התקיפה.

במהלך הערב הוא פגש את בן דודו, שמסר לו את כרטיס קופת החולים שלו או את תעודת הזהות שלו, וליווה אותו למרפאה. במרפאה קיבל דוידוב טיפול רפואי תוך שהתחזה לבן הדוד, ובסיום הטיפול אף הופנה לחדר המיון בבית חולים וגם שם טופל תחת זהות בן דודו. בית המשפט המחוזי הרשיע את דוידוב על אף טענתו כי לא הוכח מעבר לספק סביר שהוא השתתף בתקיפת המתלונן, ודן אותו ל-16 שנות מאסר בפועל. דוידוב ערער לבית המשפט העליון, אולם ערעורו נדחה על כל טענותיו לרבות כי לא הוכח שהוא זה שתקף את המתלונן או כי לא הוכחה כוונה לקטול את המתלונן ואף נקבע כי מדובר בטענות עובדתיות סותרות.

דוידוב לא השלים עם דחיית ערעורו, והגיש בקשה לעריכת משפט חוזר בעניינו. הטענה המרכזית שהעלו סנגוריו, עוה"ד ששי גז וצ' רז, הייתה כי כתוצאה מפגם שאירע בהליך נמנעה מבית המשפט האפשרות לבחון את היסוד הנפשי שבעבירת ניסיון הרצח לאשורו. לדברי סנגוריו, הסתירה הפרקליטות באופן מכוון קטע מסרט האבטחה שבו נראה המבקש יורה במתלונן, המוכיח לשיטתו כי לא הייתה למבקש ולשותפו כוונת קטילה כאמור. על פי הנטען, הסרט לא מסתיים בנקודה שבה נראה המתלונן ישוב על הרצפה, מתחנן על חייו ונאבק בתוקפיו, אלא קיים המשך שבו נראים דוידוב ושותפו מרפים את אחיזתם במתלונן, מעמידים אותו על רגליו ומתווכחים עמו באופן הנראה כהטחת האשמות. בשלב כלשהו דוידוב מתרחק לכיוון אחר, ושב לקרבת המתלונן תוך הנפת יד קלה, אך השותף הפריד ביניהם והרחיק את דוידוב. לבסוף, נראים השלושה מתרחקים יחד מהמצלמה והתמונה נעצרת. לשיטת הפרקליטות, קיומו של הקטע החסר לא היה ידוע לה ולמשטרה במהלך משפטו של דוידוב מטעמים טכניים, אך מכל מקום וגם חרף תקלה זו, אין בראיה החדשה כדי לשנות את התמונה העובדתית שהיתה ידועה בשעה שנערך המשפט.

בית המשפט לא חסין מטעויות

השופטת עדנה ארבל, פרקליטת המדינה לשעבר, קבעה כי במקרה זה אירע פגם דיוני חמור המצדיק עריכת משפט חוזר בעניינו של דוידוב. תחילה, עמדה השופטת ארבל על המסגרת הנורמטיבית הנוגעת למוסד המשפט החוזר, המעוגן בסעיף 31 לחוק בתי המשפט. צוין כי מוסד זה מבטא בראש ובראשונה את הכרתה של המערכת המשפטית כי היא אינה חסינה מטעויות, והוא מורכב מאיזון בין ערכים מנוגדים: מהעבר האחד, ערך חשיפת האמת והבטחתו של מנגנון שיאפשר תיקון טעויות; ומהעבר השני, עיקרון סופיות הדיון והצורך להבטיח וודאות ויציבות משפטית.

הודגש כי איזון זה הוא שמבדיל את המשפט החוזר מהליכי ערעור שגרתיים, וכי משפט חוזר הוא החריג ולא הכלל. עוד עמד בית המשפט על העילות לעריכת משפט חוזר, שהרלוונטית ביניהן היא העילה הקבועה בסעיף 31(4) לחוק, בנוגע לקיומו של חשש ממשי לעיוות דין בהרשעה. לדעת השופטת ארבל, לצורך קיומה של עילה זו יש צורך בהוכחת פוטנציאל לשינוי תוצאת המשפט ואין להסתפק בקיומו של פגם שנפל בהליך, אף אם מדובר בפגם חמור. זאת, לאור תכליתו העיקרית של מוסד המשפט החוזר – לאפשר למערכת המשפטית להכיר בטעות שאירעה ולתת לה הזדמנות לתקן את הטעות של עצמה. לכן פגם שאין לו השפעה על מהלך המשפט ועל תוצאתו, לא ניתן יהיה להביא לתיקונו בדרך של משפט חוזר, משום שממילא הדבר לא יביא לשינוי ולא יהיה בו תועלת.

באשר לשאלת מידת ההסתברות הנדרשת לשינוי בתוצאת המשפט לטובת המבקש לערוך לו משפט חוזר, ציין בית המשפט העליון כי שאלה זו לא הוכרעה חד-משמעית בפסיקה. לשיטת השופטת ארבל, ההסתברות לשינוי צריכה להיגזר מעוצמת הפגם וחומרתו, כך שככל שמדובר בפגם חמור וקיצוני יותר – כך ניתן להסתפק ברף נמוך יותר במישור פוטנציאל שינוי תוצאות המשפט, ולהיפך. כל זאת, תוך בחינת נסיבות המקרה לפרטיו.

האחריות לתקלה מוטלת על הפרקליטות

בפרשת הניסיון לרצח של דוידוב קבע בית המשפט העליון כי אין חולק שבמקרה זה נפל פגם בהליך, הנעוץ בעובדה שלא הונח בפני בתי המשפט שדנו בפרשה מלוא חומר הראיות הרלוונטי להרשעתו של דוידוב באישום שיוחס לו, על אף שהיה בהישג ידה של הפרקליטות כל העת. עם זאת, הבהיר בית המשפט כי לא עלה בידי דוידוב לשכנע כי הקטע החסר בסרט האבטחה הוסתר בכוונה תחילה מעיני בית המשפט וצוות ההגנה, משום שהיה בו כדי להועיל לו, ונראה כי דובר בתקלה טכנית במהותה, כפי שטענה הפרקליטות.

לדעת בית המשפט, לא יכול להיות חולק על כך שסרט זה היה לראיה עיקרית ומרכזית ביחס לאישום הראשון שיוחס לדוידוב, הן לעניין זיהויו כיורה והן לעניין היסוד הנפשי שהתקיים בו במהלך התקיפה – אשר עדיין נתון במחלוקת. בית המשפט קבע כי האחריות לתקלה מוטלת על הפרקליטות, למרות שהדבר לא נעשה בכוונת מכוון, וכי הדבר לא רק שהביא להצגת תמונה חלקית של הפרשה, אלא שבעקיפין הביא גם לפגיעה בזכותו של דוידוב לעיין בחומר החקירה שנאסף נגדו – שהיא זכות יסוד חשובה של הנאשם, עליה עמדו בתי המשפט פעמים רבות. בשל טעמים אלו, נקבע כי מדובר בפגם שחומרתו ועוצמתו הן בלתי מבוטלות.

עוד הוסיף בית המשפט העליון כי לשיטתו עלה בידי סנגוריו של דוידוב לעמוד ברף הנדרש להוכחת הפוטנציאל הטמון בהצגת הקטע החסר להביא לשינוי בתוצאת המשפט לטובתו, שכן סרט האבטחה שימש כראיה מרכזית ביותר במשפט והוא בעל השלכה ישירה ועיקרית על הסוגיה שבמחלוקת לגבי דרישת היסוד הנפשי של דוידוב כדי להביא להרשעתו. השופטת ארבל ציינה כי לא ניתן לשלול לחלוטין את האפשרות שאילו בית המשפט המחוזי היה נחשף מראש לסרט האבטחה במלואו, היה בוחן בעיניים אחרות את רגע הירי ומגיע למסקנות שונות מאלה שהגיע אליהן על סמך הרושם המתקבל מצפייה בסרט המלא.

באשר ליחס בין עוצמת הפגם למידת ההסתברות לשינוי בתוצאות, קבע בית המשפט כי מדובר בפגם שאינו שולי או זניח כאמור, שמקורו בתקלה טכנית אצל המשיבה ומעורר מורת רוח. לפיכך, נוכח עוצמתו וטיבו של הפגם אין הכרח בהוכחת פוטנציאל גבוה לשינוי בתוצאת המשפט ודי בכך שלא ניתן לשלול זאת. לפני סיום הבהיר בית המשפט כי ברור שלא מדובר במבקש שהוא חף מפשע לחלוטין, אולם המשפט החוזר נועד לאפשר תיקונה של טעות שנפלה בהליך המשפטי, גם אם בדרך של קביעה כי המבקש ביצע עבירה קלה מזו שבה הורשע.

(מ"ח 511/12)