שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > מפעלי ים המלח לא יסתירו מהציבור בוררות מול המדינה בסך 291 מיליון דולר

חדשות

מפעלי ים המלח לא יסתירו מהציבור בוררות מול המדינה בסך 291 מיליון דולר, צילום: מפעלי ים המלח. צילום: משה שטיינוול
מפעלי ים המלח לא יסתירו מהציבור בוררות מול המדינה בסך 291 מיליון דולר
15/07/2013, עו"ד אורי ישראל פז

השופט ד"ר יגאל מרזל: זכות הציבור לדעת גוברת על חשאיות הבוררות שמנהלת המדינה, שכן היקף התמלוגים שהיא מקבלת על ניצול משאבי הטבע הם עניין שבו המדינה פועלת כנאמן הציבור כולו

בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים דחה הבוקר את העתירה שהגישו מפעלי ים המלח נגד משרד האוצר ושתי עמותות, והטיל הוצאות משפט בסך 50 אלף שקל. השופט ד"ר יגאל מרזל פסק כי אין מקום להתערב בעמדה העקרונית של מדינת ישראל שיש לגלות מידע שהתבקש ממנה לפי חוק חופש המידע – מידע שמקורו בהליכי בוררות שמתקיימים בין המדינה לבין מפעלי ים המלח.

העתירה הוגשה נגד החלטת משרד האוצר להיעתר לבקשה לפי חוק חופש המידע, שאותה הגישו העמותות הציבוריות "אדם טבע ודין" ו"התנועה לאיכות השלטון", למסור כתבי טענות ופרוטוקולים מהליך הבוררות שמנהלת המדינה מול מפעלי ים המלח. את הבוררות יזמה המדינה ובמסגרתה היא תובעת סך משוער של 291 מיליון דולר, בשל תשלום בחסר של תמלוגים עבור ניצול אוצרות הטבע של ים המלח. בירור ההליך בבוררות דווקא נעשה בהתאם לתניית בוררות בשטר הזיכיון וחוק זיכיון ים המלח, והבוררות מתנהלת בפני שלושה משפטנים בכירים: השופטת (בדימוס) טובה שטרסברג-כהן ועוה"ד אלכס הרטמן ורם כספי.

תקדים: חוק חופש המידע חל גם על הליכי בוררות

הבקשה למסירת המידע התבססה על חוק חופש המידע ועל הטענה שקיים אינטרס ציבורי מובהק בחשיפת המידע. העמותות טענו שהמדינה לא יכולה לנהל הליך מעין זה – גם אם מדובר בבוררות – רחוק מהעין הציבורית. משרד האוצר הסכים למסור את המידע בשלמותו, בכפוף להשמטות שונות של סודות מסחריים ומידע עסקי של מפעלי ים המלח.

בעתירה שהגישה מפעלי ים המלח לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים היא טענה כי החלטת המדינה למסור את המידע אינה כדין, שכן חוק חופש המידע לא חל על הליכי בוררות. כמו כן נטען כי במסירת המידע תיפגע הפרטיות של מפעלי ים המלח בחשיפה של סודות מסחריים ומידע עסקי, וכן יופר תנאי משתמע מהבוררות שלא יימסר מידע ממנה על ידי המדינה.

בית המשפט לעניינים מינהליים דחה כאמור ברובה את עתירת מפעלי ים המלח, וקבע לראשונה כי חוק חופש המידע חל כעיקרון על מסירת מידע שמקורו בהליכי בוררות שהמדינה היא צד להם. בפסק הדין עמד השופט מרזל על המתח המובנה שבין חופש המידע וזכות הציבור לדעת, לבין האינטרס של צדדים לבוררות לשמור על פרטיותם ועל "חשאיות" הליכי הבוררות. בית המשפט עמד על החשיבות של הליכי בוררות לכשעצמם, ועל חשיבות ההגנה על ציפיות הצדדים להליך הבוררות לשמירה על פרטיותם. בפסק הדין נקבע כי נכון להיום טרם הוכרעה בדין השאלה המשפטית האם בוררות היא סודית מעצם טבעה ככזו, אך לפי פסיקת בית המשפט העליון יש לה מימד מוגן של "פרטיות" ו"חשאיות". עוד צוין למתח שבין חופש המידע לבין חשאיות הבוררות יכולים להיות פתרונות שונים, אלא שההכרעה בעניין זה בישראל נמצאת בתוך חוק חופש המידע עצמו והוראותיו.

רשות ציבורית על כל הכובעים

במישור הקונקרטי, בית המשפט דחה את טענת מפעלי ים המלח לפיה כשהמדינה היא צד להליכי בוררות היא אינה בגדר "רשות ציבורית" החייבת במסירת מידע לפי חוק חופש המידע. בהקשר זה קבע השופט מרזל כי לשון חוק חופש המידע ותכליתו מחייבים את דחיית טענת העותרת, וכי אין מקום להבחין בין "כובעים" שונים של הרשות הציבורית אפילו כאשר היא צד להליכי בוררות. נקבע כי גם אם יש אינטרס להגן על הליכי בוררות ופרטיותם, אין מדובר בעיקרון מוחלט אלא בעיקרון יחסי, שיש לאזן בינו מול עקרונות ואינטרסים ציבוריים נוגדים – כמו: זכות הציבור לדעת. בית המשפט המחוזי הדגיש בפסק הדין כי האיזון צריך להיעשות בתוך חוק חופש המידע.

בית המשפט גם קבע ספציפית כי קיים קושי לראות את הליך הבוררות שמתנהל בין המדינה לבין מפעלי ים המלח כבוררות שקיימת הסכמה על חשאיותה, ומכל מקום מפעלי ים המלח לא הוכיחו זאת. מעבר לכך, נפסק, כאשר מדובר בבוררות בעניין ציבורי חשוב ומובהק כמו בפרשה הנוכחית, ובהיעדר הסכמה מפורשת, אין מקום לנקודת מוצא שלפיה ציפייתם הסבירה של הצדדים לבוררות היא בהכרח שהבוררות תיוותר חשאית מעיני כל. מסקנה זו, הוסיף בית המשפט וקבע, נלמדת גם באופן ספציפי מהנסיבות שביסוד שטר הזיכיון של מפעלי ים המלח וחוק זיכיון ים המלח שמשנת 1961, המסדיר את מנגנון הבוררות בין הצדדים.

השופט מרזל גם דחה את טענות מפעלי ים המלח שיש להימנע ממסירת המידע בשל ראיית הבוררות כהליך "שיפוטי". נדחתה גם הטענה שאין למסור את המידע בשל פגיעה בפרטיות, וזאת מהסיבה שמפעלי ים המלח היא תאגיד שאינו נהנה מההגנה הרלוונטית בחוק חופש המידע. נדחתה גם טענת מפעלי ים המלח כי בשל הסכמה מפורשת או משתמעת בין הצדדים, אין למסור את המידע המבוקש. לבסוף, נדחתה גם הטענה לניגוד עניינים של משרד האוצר בכך שהוא זה שקיבל את ההחלטה בבקשה למסור את המידע כאשר הוא במקביל צד פעיל בהליכי הבוררות.

"הבורח מפומביות הדיון מוטב שזו תרדוף אחריו"

עם זאת, בית המשפט החזיר את הפרשה לידי המדינה כדי שתקבל החלטה סופית: על המדינה לשקול מחדש את אפשרות הפגיעה שבמסירת מלוא המידע לצדדים שלישיים מלבד מפעלי ים המלח, ולשמוע מחדש את הטענות הקונקרטיות של מפעלי ים המלח בסוגיית אי-המסירה של המידע שיש בו סודות מסחריים וכלכליים שלה או מידע שהותנה לגביו שלא יימסר לצדדים נוספים (דוגמת מסמכים וחוות דעת). בית המשפט קצב לוח זמנים קצר לביצוען המחודש של שני ההליכים ההלו, לאחר שמתח ביקורת על מחדליה של מפעלי ים המלח, בכך שלא טענה כנדרש את הטענות הללו בפני הרשות המינהלית לפני הגשת העתירה.

בשלהי פסק הדין וב"מבט על" ציין השופט מרזל כי המחלוקת בין הצדדים לבוררות במקרה שלפניו אינה מחלוקת פרטית, אלא מחלוקת וסכסוך בעלי מאפיינים ציבוריים מובהקים ובתביעה בהיקף כספי ניכר. סוגיית היקף התמלוגים שהמדינה מקבלת בגין הניצול של משאבי הטבע, ציין השופט מרזל, היא עניין שבו המדינה פועלת כנאמנה של הציבור כולו. הטלת חיסיון על הליך בוררות זה והפיכתו ל"חשאי" אינה מעוגנת בדין, ואינה עולה בקנה אחד עם חוק חופש המידע ועם השקיפות שבה מחויבת רשות ציבורית כנאמן הציבור.

בהקשר זה הפנה בית המשפט לפסק דין ותיק של בית המשפט העליון, פרי עטו של השופט ברנזון, שלפיו יש מקרים שבהם אין מקום לנהל בוררות בצנעה ובחדרי חדרים, שכן "פומביות הדיון היא מעיקרי היסוד של עשיית משפט צדק, והבורח מפומביות הדיון מוטב שהפומביות תרדוף אחריו" (ע"א 550/75).

לאור דחיית העתירה ברובה ולנוכח המחדלים הדיוניים בהתנהלות מפעלי ים המלח, בית המשפט הטיל עליה לשאת בהוצאות משפט של המדינה ובשכר טרחת עו"ד בסך של 30 אלף שקל, ובהוצאות משפט של העמותות בסכום של 20 אלף שקל נוספים.

תגובות

"בית המשפט קבע בהחלטה תקדימית כי אין חיסיון על הליכי בוררות בהן מעורבת המדינה", מסר בתגובה לתקדין עו"ד עמית ברכה, מנכ"ל 'אדם טבע ודין'. "המידע הציבורי שייך לציבור, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר במשאבי טבע כמו ים המלח השייכים לציבור. לא זאת בלבד שמפעלי ים המלח ממשיכים לנצל באופן מחפיר את משאב ים המלח, הם גם ביקשו להסתיר מהציבור את המידע בנוגע לתביעה המתנהלת נגדם בגין כספים שלא שילמו עבור ניצולו. יש לברך על ההחלטה האמיצה של בית המשפט אשר הציב היום את ערך שקיפות המידע הציבורי כערך עליון ובסיסי".

לדברי עו"ד נדאל חאיק, מהתנועה לאיכות השלטון, "החלטת בית המשפט היא נקודת ציון חשובה במאבק למען שקיפות ציבורית בכל הנוגע למשאבי הציבור. בית המשפט קבע כי ההחלטות על משאבי הטבע של הציבור ראוי שיונחו לעיונו וביקורתו של הציבור הרחב. מקום בו עסקינן בסוגיה בעלת השלכות ציבוריות וכלכליות חסרות תקדים – הכלל הוא שקיפות ציבורית ומעורבות אזרחית".

מב"כ מפעלי ים המלח, עו"ד עדי קפלן, טרם נמסרה תגובה לפניית תקדין.

 

(עת"מ 37987-01-13)

הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
/HashavimCmsFiles/images/banners/banner-commit2022.jpg
17 | S:38
קומיט וכל טופס במתנה