לטענתם, תאגידי המים אינם מוסמכים לנתק ממים כאמצעי להפעלת לחץ על צרכנים לתשלום חובותיהם. בין העותרים: חולה סוכרת בן 98 קטוע רגל וגם נכה בנכות של 70% שנותקו ממים ללא רחמים
עתירה ייחודית הוגשה לאחרונה לבג"ץ בשמם של 10 נזקקים נגד הרשות הממשלתית למים ולביוב ונגד שישה תאגידי מים ברחבי הארץ. בעזרת האגף לסיוע משפטי במשרד המשפטים הקליניקה לזכויות אדם באוניברסיטת תל-אביב, מבקשים העותרים שלא לנתק אותם מאספקת המים, הואיל ותאגידי המים אינם מוסמכים לנתק ממים כאמצעי להפעלת לחץ על צרכנים לתשלום חובותיהם, לא כל שכן צרכנים מעוטי יכולת.
"העותרים מבקשים מבית המשפט לקבוע שהזכויות למים ולחיים בכבוד גוברות על האינטרס של התאגידים לגביית חובות באמצעות ניתוק מים, המהווה אמצעי גביה קיצוני ופוגעני", מסביר עו"ד אייל גלובוס, הממונה על האגף לסיוע משפטי. "בישראל 2013 מים הם מצרך חיוני שלא ניתן לחיות בלעדיו. סיפוריהם הקשים של העותרים מלמדים על הצורך להפסיק את השימוש בכלי של ניתוק מים כלפי חייבים שאינם יכולים לשאת בתשלום".
זכות חיים חיונית
בעתירה נפרשים סיפוריהם של עשרה עותרים שונים שפנו לאגף לסיוע משפטי לאחר שסבלו בעבר מניתוק מאספקת המים, ועודם חיים תחת איום זה למרות שידם אינה משגת לשאת בתשלומים הכבדים. הזכות למים היא זכות חיים חיונית, ולטענת העותרים מדובר בסוגיה בעלת השלכות חברתיות מרחיקות לכת. "מצוקה כלכלית היא שיקול משמעותי שיש לקחת בחשבון כאשר תאגיד המים – רשות ציבורית – מפעיל את סמכותו לניתוק ממים לצרכי גביית חובות. האופן שבו פועלים תאגידי המים לביצוע הניתוק הוא בלתי סביר ובלתי מידתי – תוך התעלמות ממצבם הקשה של הצרכנים, העוני בו הם מצויים ונסיבות חייהם".
בעתירה נטען כי בהיעדר כללים מוסדרים לניתוקי מים מבוצעת כיום פעולת ניתוק המים בחוסר סמכות. חלק מהצרכנים שנגדם פועלים תאגידי המים סובלים ממצוקה כלכלית ואישית קשה, וניתוק המים פוגע בכבוד ובזכויות בסיסיות. עוד נטען בעתירה לבג"ץ כי הזכות למים היא זכות יסוד, שאספקתה עברה לאחרונה הפרטה, ותאגידי המים נוקטים במדיניות קשוחה ביותר. העתירה מפרטת את ההשלכות החברתיות מרחיקות הלכת הנוגעות לזכויות חברתיות המסופקות על-ידי שירותים ציבוריים שהופרטו.
נאלצים לבקש דליי מים מהשכנים
בין העותרים אם חד-הורית המתקיימת מקצבת נכות ומתגוררת עם בנה החולה במחלה כרונית. בשל חובותיה היא אינה מחוברת לגז. בעבר נותקה גם מחשמל לתקופה ממושכת. היא אינה מצליחה לרכוש את כל התרופות להן היא זקוקה, ואינה מקפידה על התזונה הנדרשת במצבה הרפואי. בשנים האחרונות חוותה האם ניתוקי מים רבים, שגורמים לה לשקוע בדיכאון ומקשים עליה לבצע את הפעולות השגרתיות. היא מתארת את הבושה הגדולה שהיא חשה כאשר היא נאלצת לבקש דליי מים משכניה לצורך ביצוע הפעולות הבסיסיות. באחד מניתוקי המים נקלע בנה החולה כרונית לסערת רגשות קשה, ומצבו הרפואי התדרדר.
פונה אחר, בן 98(!), חולה סוכרת קטוע רגל. הכנסותיו מסתכמות בקצבת זקנה, ואספקת המים לביתו נותקה מספר פעמים בשל חוב. בשל גילו ומצבו הרפואי, ניתוקי המים גורמים לו לפגיעה קשה ביותר. מחלת הסוכרת שממנה הוא סובל מאופיינת בצימאון מוגבר, ובמקרים שבהם נותק ממים נאלץ לבקש משכן שיישא עבורו דליי מים לביתו לאספקת צרכיו הבריאותיים וההגייניים הבסיסיים ביותר. נראה כי בשוגג חוברו שני מדי מים לחשבונו – חיבור המגדיל את חובו. ח' מספר כי עובדי תאגיד המים שאליהם פנה התעלמו כליל ממצבו הבריאותי, הכלכלי והאישי, וכי ניתוקו ממים הפך לשגרת חיים קשה מנשוא עבורו מאז עברה אספקת המים לאחריות תאגיד המים. הוא מתאר כי במרבית המקרים נמשכים ניתוקי המים מספר ימים, וחיבורו מחדש מתאפשר רק במידה שהוא מצליח ללוות כסף מבני משפחה או חברים כדי לשלם לתאגיד.
פרישת תשלומים דורסנית
פונה נוסף, המתגורר בדירת עמידר יחד עם בתו שמשרתת בצה"ל ומתקיים בדוחק מקצבת הבטחת הכנסה, סובל מבעיות רפואיות שונות. בשל חובות כספיים של כ-100 אלף שקל הוא מצוי בהליך של פשיטת רגל. ניתוקי המים מקשים על התמודדותו של ס' עם נסיבות חייו, ומדרדרים מאוד את מצבו הנפשי, באופן הגורם לו לשקוע בדיכאון ושיתוק. בשל תוצאות אלה ס' נאלץ להסכים לפרישת תשלומים דורסנית. הוא נאלץ לוותר על חלק מהתרופות להן הוא זקוק, ומתקיים ממוצרי מזון בסיסיים בלבד.
פונה אחר הוא בעל נכות של 70% ושוהה במוסד רפואי במהלך השבוע. בסופי השבוע הוא שוהה בדירתו בליווי בני משפחה. בשל נכותו הוא מתקשה בניהול ענייניו הכספיים, וצובר חובות בגינם נותק מאספקת המים. הניתוק בוצע למרות שהאיש מוגדר כ"נכה קשה", שאין לנתקו ממים על פי הנוהל, וחרף פניות מצד אחותו של א' לתאגיד המים. ניתוק המים מהדירה מטריד ומעסיק עד מאוד את א' שנמנע בשל כך מלצאת לחופשות סוף שבוע בביתו, ונאלץ להישאר במוסד הרפואי.
פונה, אם חד-הורית המקבלת הבטחת הכנסה, מצויה בחובות כספיים רבים. היא מתארת קושי נפשי עצום שהיא חווה כתוצאה מניתוק המים אותו היא מדמה לתחושת מחנק, תחושה כי הכוחות ניטלו ממנה וכי חייה נעצרו. קושי זה מתעצם עקב בעיותיה הרפואיות בגינן היא זקוקה במיוחד לאספקת מים שוטפת. כאשר ביקשה ל' לפרוש את חובותיה, נמסר לה כי אספקת המים תחודש רק בכפוף לתשלום מיידי וחד-פעמי של 15 אלף שקל.
פירות הבאושים של ההפרטה
"עסקינן בתחום חיים חיוני שהופרט והתנייתו בתשלום הפכה קשיחה יותר", טוענים בעתירה לבג"ץ פרופ' נטע זיו ועו"ד עדי ניר בנימיני מהקליניקה לזכויות אדם באוניברסיטת תל-אביב, ועו"ד ערן נריה מהאגף לסיוע משפטי מחוז צפון. "מדובר בסוגיה שיש לה השלכות חברתיות מרחיקות לכת הנוגעות לטשטוש התחומים בין טובין ציבוריים ובין מצרכים סחירים, בין זכויות חברתיות ובין התקשרויות צרכניות בשוק הפרטי, בהקצאת משאבים ציבוריים ובפערים חברתיים-כלכליים בחברה".
יצוין כי בעשור האחרון עובר משק המים רפורמה משמעותית בעלת היבטים שונים. ראשית הרפורמה בחקיקת חוק תאגידי מים בשנת 2001. החוק ביקש ליצור שינוי מהותי במבנה שירותי המים והביוב בתחומי הרשויות המקומיות, שעיקריו ניתוק והפרדה של משק המים והביוב העירוני מיתר השירותים העירוניים, בדרך של הקמת חברות לשירותי מים וביוב ויצירת מנגנוני פיקוח חדשים ונפרדים עליהן. בשנת 6339 נכנסה לתוקפה הוראה המחייבת את כל הרשויות המקומיות להעביר את ניהול משק המים לידי תאגידים.
במסגרת הרפורמה במשק המים נכנסו לתוקף ב-1.1.2010 תעריפי מים ארציים ואחידים המבוססים על עקרון העלות. כעולה מנתונים המופיעים באתר רשות המים, תעריף המים והביוב עלה בכ-30% בממוצע מאז כניסת התעריפים לתוקף. מבקר המדינה התייחס בדו"ח הביקורת השנתי לשנת 6366 לעלייה הדרסטית בתעריפי המים בעקבות הרפורמה, והצביע על ליקויים כבדי משקל באופן יישומה ועל הפגיעה במגזר הביתי. אחת מהמלצות הדו"ח עוסקת בצורך לבחון את צורכי השכבות החלשות והדרכים לסייע להן במטרה להביא לצמצום פערי העוני, שעל פי נתוני הביטוח הלאומי גדלו בעקבות העלאת התעריפים. בדו"ח התייחס המבקר אף לכך שהתעריף הביתי משקף סבסוד צולב של חקלאים ותעשיינים. לטענת העותרים לבג"ץ, "כיום ברור כי המעבר לתעריפים אחידים לכלל האוכלוסייה הוביל להגדלת הפערים ואי-השוויון בחברה הישראלית".
כאוס ובלבול
כזכור, חוק תאגידי מים, שנחקק בשנת 2001 , העביר את ניהול משק המים מהרשויות מקומיות לתאגידים נפרדים. בפרק ההוראות הכלליות בחוק נקבע בסעיף 39 כי בהיעדרם של כללים, ניתוק או צמצום של אספקת מים אסורים. סעיף 146 לחוק קובע כי מועצת רשות המים רשאית לקבוע כללים לניתוק או צמצום אספקת מים, ובסעיף 156 נקבע כי יש להתקין כללים אלו בתוך שישה חודשים מיום תחילתו של החוק. כאמור, הוראה זו נחקקה בשנת 2001 והסמכות ניתנה לשר הפנים בדרך של התקנת תקנות. אבל משתקנות אלו לא הותקנו, נקבע בתיקון לחוק משנת 2006 כי הסמכות לקביעת כללים לניתוק או צמצום אספקת מים מועברת לרשות המים. חרף קביעתו המפורשת של המחוקק, עד היום טרם הותקנו כללים מכוח סעיף 39.
עמדת רשות המים היא כי חרף העיכוב בהתקנת כללי הניתוקים, חל כיום נוהל ניתוקי מים של משרד הפנים, שמכוחו מוסמכים תאגידי המים לנתק מים לחייבים. אבל לטענת העותרים, "בשל הזמן הרב שחלף והשתהות הרשות בקביעת כללים במועד, ונוכח הפגיעה הקשה בזכות למים ובזכות לקיום אנושי בכבוד פועלים תאגידי המים כיום ללא מקור סמכות המתיר להם – לנתק ממים כאמצעי לגביית חוב".
יתרה מזאת, הטיפול במקרים פרטניים אינו נעשה בהתאם להוראות הנוהל, ולטענת העותרים, "ניתוק המים מופעל כאקט שגרתי לגביית חובות בהתעלם ממצבם האישי והכלכלי של החייבים, ומבלי ששיקולי מצוקה אישית נשקלים על ידי התאגידים. המציאות בשטח מעידה על קיומו של כאוס ובלבול באשר לאופן הפעלת סמכות ניתוקי המים, המובילים לפגיעה ישירה וקשה בזכויות יסוד של צרכני המים".
