השופט אורן שגב פסק כי הטלפון הסלולרי שהכיל לכאורה את הסוד המסחרי הוא אמצעי תקשורת שמיטלטל לכל מקום בו העובד נמצא, והחברה לא אבטחה את המידע של אנשי הקשר כדי לשמור על סודיות
מורן קונפורטי עבדה בשירות החברה רוזנטוייס כשנה ועשרה חודשים בהיקף של משרה מלאה. לטענתה, בזמן שהיתה בחופשה שנתית התקשר אליה עורך דינה של החברה, והודיע לה טלפונית לא להגיע יותר לעבודה ושהיא עתידה לקבל מכתב שיישלח אליה בדואר. מכיוון שלא קיבלה כל הסבר לסיבת סיום עבודתה, היא הגיעה לעבודה מלווה בבעלה, אך לא הורשתה להיכנס למקום.
לאחר שדרשה הסברים לסיבת פיטוריה נמסר לה מכתב לפיו בהמשך להודעתה על התפטרותה החברה מאשרת את סיום יחסי העבודה. מיד עם קבלת המכתב, ניסחה העובדת מכתב בכתב ידה, בו נאמר כי היא אינה מתפטרת וכי תמשיך להגיע לעבודתה עד שיודע לה אחרת. בתגובה קיבלה מכתב לפיו החברה מודיעה לה על הפסקת עבודתה ולאור הנזק שגרמה, פיטוריה הם ללא פיטורים והודעה מוקדמת.
לטענת החברה, העובדת פוטרה מעבודתה בחברה, לאלתר, לאחר שנתברר לחברה כי העובדת ניצלה לרעה את האמון הרב שניתן בה. התברר לחברה שהעובדת מחקה קבצי מחשב רבים הכוללים כתובות דואר אלקטרוני, אנשי קשר ואירועים בלוח השנה תוך שהיא מעבירה קבצים אלו לסלולרי שברשותה, דבר המהווה, בין היתר, גזל סוד מסחרי.
החברה טענה כי בנסיבות אלה, ולמרות שהעובדת הודיעה יומיים קודם לכן על רצונה לעזוב את עבודתה, החליטה החברה שאין מנוס מפיטוריה המיידים של העובדת, תוך שלילת מלוא פיצויי הפיטורים ודמי ההודעה המוקדמת. זהו גם הבסיס להגשת התביעה שכנגד בסך של 50 אלף שקל כפיצוי סטטוטורי לפי חוק עוולות מסחריות.
העובדת מצידה טענה כי לא בוצעה על ידה מחיקת קבצים או פגיעה כלשהי ברכוש החברה. לטענתה, בכל משך עבודתה בחברה לא נחשפה לסודות מסחריים. העובדת הסבירה כי החברה משתמשת במערכת "קוד-בינה" שהיא מערכת המשותפת לכלל עובדי החברה, בכירים וזוטרים, ועל כן אין כל בסיס לכך שהעובדת מחקה "סוד" כלשהו.
השופט אורן שגב ציין בפסק הדין כי טענתה העיקרית של החברה היא כי העובדת פעלה במזיד לגרימת נזק ולפגיעה בה, על-ידי מחיקת קבצים שונים מהמחשב וגניבת 'סוד מסחרי'. עם זאת, לא היה בעדות ובמסמכים שהוצגו כדי לתמוך בטענה זו. כן נדחתה טענת החברה כי העובדת השמידה מסמכים כלשהם של החברה.
אמצעי תקשורת מיטלטל
עוד פסק בית הדין לעבודה כי על המעסיק הטוען שסוד מסחרי נגזל ממנו להוכיח את קיומו של הסוד לתאר ולפרט מהו הסוד, ובאילו אמצעים נקט כדי לשומרו. במקרה זה, ציין השופט שגב, המדובר ברשימת אנשי קשר שהיו בטלפון הנייד. נקבע כי החברה לא פרטה אילו פעולות ננקטו על ידה כדי לאבטח את המידע שנטען כי העובדת גזלה. הטלפון הנייד שהכיל לכאורה את הסוד המסחרי הוא אמצעי תקשורת שמיטלטל לכל מקום בו העובד נמצא. לו היה הטלפון הנייד מכיל מידע סודי כלשהו, כך נקבע, חזקה על החברה שהייתה נוקטת פעולות כלשהן לאבטח את המידע, ומשלא עשתה כן אין לראות ברשימת אנשי הקשר "מידע שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו" ו"שאינו ניתן לגילוי בנקל", כדרישת חוק עוולות מסחריות. לפיכך נקבע כי יש לדחות את התביעה שכנגד בעילת גזל סוד מסחרי. מכל האמור, גם נקבע כי אין כל ראיה לכך שהעובדת נקטה בפעולה כלשהי שיש בה לפגוע בחברה או להפר את האמון שניתן לה.
אשר לשאלת אופן סיום יחסי העבודה, נקבע כי העובדת הציגה גרסה סדורה ואחידה למסכת האירועים, בעוד שגרסתה של החברה לא הייתה קוהרנטית וסבלה מסתירות וחוסר היגיון. מחד, טענה החברה כי העובדת התפטרה ומאידך, מסרה כי פוטרה בעקבות עבירות המשמעת שביצעה. סתירה זו עולה גם ממכתבי סיום העסקה שהועברו לעובדת.
בית הדין לעבודה קבע כי ממסכת העדויות עולה בברור כי העובדת פוטרה על ידי החברה, וכי לא נמצא כל תימוכין לכך שהעובדת התפטרה בעצמה או בנסיבות שיש בהם כדי להטיל דופי בתפקודה, ובוודאי שלא לשלול ממנה את פיצויי הפיטורים להם היא זכאית על פי דין. לכן נפסקו לטובת העובדת שהיא זכאית לפיצויי פיטורים, לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים, לדמי הודעה מוקדמת וכן לפיצוי בגין פיטורים ללא שימוע בסך כולל של 30 אלף שקל. נוסף הוטל על החברה לשלם לעובדת סך של 7,500 שקלים בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.
