הקץ למסרונים מטרידים? לראשונה הרחיב השופט עזריה אלקלעי את משמעות המונח "דבר פרסומת" בחוק הספאם, שאוסר לשלוח דואר זבל, והחיל אותו גם על משלוח מסרונים שנועדו להאיץ בנמען לפרוע את חובו
בית משפט השלום בתל אביב הרחיב לראשונה את משמעות המונח "דבר פרסומת" בחוק הספאם, שאוסר לשלוח דואר זבל באמצעות דואר אלקטרוני ובטלפונים ניידים. השופט עזריה אלקלעי פסק כי אין לצמצם את הביטוי "דבר פרסומת" למשמעות הרגילה והיומיומית שמייחס האדם ברחוב למונח הזה, אלא יש לפרשו לפי נוסח הגדרת הביטוי בחוק ובהתאם "למטרות, היעדים, האינטרסים והערכים שהנורמה נועדה להגשים".
לראשונה נפסק כי המחוקק התכוון להרחיב את ההגדרה ולהחיל אותה גם על מסרון המעודד את הנמען להוציא כספים לכל מטרה שהיא, דהיינו כל תשלום לרבות לצורך פירעון חוב. נקבע כי המסרונים נועדו לגרום לתובעת-הלקוחה, בת אל עובדיה, לשלם לנתבעת חברת הסלולר פלאפון, את חובה. המסרונים הציעו לחייבים "מבצע הנחות של פלאפון" בגביית החוב והם נשלחו לקבוצה גדולה של נמענים.
"הוצאת כספים בדרך אחרת"
במהלך כארבעה חודשים עובדיה קיבלה 46 מסרונים בנוסחים שונים שנועדו לגבות את החוב שלה לחברת פלאפון. עובדיה ביקשה מבית משפט השלום לקבוע כי המסרונים שנשלחו לטלפון הסלולרי שלה מהווים פרסומת אסורה לפי חוק הספאם, ולפסוק לטובתה פיצוי בסך כ-143 אלף שקלים.
עובדיה טענה כי המסרונים שנשלחו מטעם פלאפון ומשרד עורכי דין אליהו מלך ושות' הפועלים מטעמה, הפחידו והטרידו אותה ושהיא דרשה מפלאפון להפסיק לשלוח אותם. בנוסף להפרת חוק הספאם, טענה עובדיה כי שיגור הודעות הזבל והתראות על חוב על-ידי משרד עורכי דין מהווה עבירה אתית על כללי לשכת עורכי הדין.
פלאפון טענה מנגד כי לא מדובר בדבר פרסומת, אלא בהתראה לפני נקיטת הליכים משפטיים של גביית חוב.
אך בית המשפט קיבל חלקית את התביעה, ופסק לראשונה כי פרשנות תכליתית של החוק והרציונל העומד מאחורי חקיקתו מתיישבים עם היות המסרונים מהסוג האמור בבחינת "דבר פרסומת". לפרשנות המרחיבה של לשון החוק הגיע השופט אלקלעי מארבע סיבות שונות: ראשית, המסרונים נשלחו ממשרד עורכי הדין שמייצגים את פלאפון לקבוצה גדולה של נמענים – כל או מרבית חייבי פלאפון המטופלים במשרד עוה"ד, משמדובר במסרונים בלשון כללית ולא בפניה שמית. שנית, המסרונים נועדו לעודד את התובעת ל"הוצאת כספים בדרך אחרת", וגם פירעון חוב יכול לבוא בהגדרה זו. שלישית, ניתן לראות בחברת פלאפון ועורכי דינה בבחינת "מפרסם", שכן "דבר הפרסומת" עשוי "לקדם את מטרותיהם של הנתבעים". נקבע כי גביית חוב נכללת במסגרת עסקי פלאפון ומשרתת את מטרותיה שלה ושל משרד עורכי דינה. רביעית, הכמות הבלתי סבירה של המסרונים ותדירות משלוחם (46 מסרונים, מתוכם 32 בחודש אחד), תומכת בפרשנות של בית המשפט למונחי חוק הספאם.
בית המשפט הבדיל בין הפרשה הקודמת שהגיעה לדיון משפטי, בעניין זיגדון, מהפרשה הנוכחית בכך שלהבדיל מההודעות במקרה זה, ההודעה בפרשת זיגדון נוסחה כדרישה לתשלום חוב והתובע שם יצר קשר עם הנתבעים וביקש כי יתקשרו אליו. ואילו בפרשה הנוכחית, נפסק כי המסרונים ששלחו לעובדיה חברת פלאפון באמצעות משרד עורכי הדין מטעמה – מהווים "דבר פרסומת" וכל אחת מהנתבעות היא בגדר "מפרסם" כמשמעותו בחוק הספאם.
השופט אלקלעי ציין בפסק הדין כי "גם הכמות הבלתי סבירה של המסרונים ותדירות משלוחם, 46 מסרונים, מתוכם 32 בחודש אחד, תומכת בפרשנות האמורה, שנועדה למנוע הצפת נמענים ב'דואר זבל' ואין נפקא מינא כי מטרת המסרונים היתה לגרום לנתבעת לשלם את חובה".
בית המשפט חייב את פלאפון ואת משרד עורכי הדין אליהו מלך ושות' בפיצוי כולל של 15 אלף שקל, מחצית מסכום האגרה ושכר טרחת עו"ד בסך 2,500 שקלים.
