שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > הסנגוריה הציבורית: "הצפיפות בבתי הסוהר בישראל – מהקשות במערב"

חדשות

הסנגוריה הציבורית: "הצפיפות בבתי הסוהר בישראל – מהקשות במערב", צילום: צילום: זיו קורן
הסנגוריה הציבורית: "הצפיפות בבתי הסוהר בישראל – מהקשות במערב"
07/07/2013, עו"ד אורי ישראל פז

דו"ח חדש מגלה כי אלפי אסירים ועצורים בישראל שוהים בתנאי צפיפות חמורים ובלתי אנושיים המגיעים לכדי 2 מ"ר לאסיר. ישראל במקום השמיני בשיעורי כליאה עולמיים

בניגוד להוראות החוק ולפסיקת בית המשפט העליון, שירות בתי הסוהר ממשיך לשלוח לישון את האסירים ללא מיטה ראויה – על לוחות עץ שעליהם ניתן להניח מזרן, ובתחתיתם גלגלים המגביהים את המשטח מהרצפה בסנטימטרים בודדים בלבד.

בדיוק לפני חמש שנים הורה בג"ץ להעמיד מיטה לרשותו של כל אסיר הכלוא בישראל. אף הוראות החוק מעגנות באופן מפורש את זכותו הבסיסית של כל אסיר ועצור למיטה, אבל נראה כי בשירות בתי הסוהר טרם הפנימו את הזכות הבסיסית של "מיטה לכל אסיר".

מדו"ח חדש של הסנגוריה הציבורית עולה כי מהתרשמות המבקרים הרשמיים מלוחות העץ – המונחים בשעות לילה על הרצפה במעבר הצר שבמרכז התאים או בין שתי מיטות עליונות של מיטות קומתיים – המוצאים מהתאים בשעות הבוקר, היא ש"אין הם יכולים בשום אופן להוות תחליף למיטה רגילה שאמורה לתת לעצור מינימום פרטיות ומקום למנוחה ביום ובלילה, אף לא כפתרון זמני. למעשה, אין כל הבדל, מבחינה מהותית, בין שינה על לוחות העץ לבין שינה על הרצפה, בכל הנוגע לסטנדרט שנקבע לגבי הלנת אסירים, ולפיו לכל אסיר תהיה מיטה ממשית, לשימושו הפרטי, אשר ממוקמת בתא באופן קבוע. גם קיומה של מצוקת כליאה זמנית, ככל שאכן היתה כזו, אינה מצדיקה פתרון מעין זה", נכתב בדו"ח החמור.

כך למשל, בעקבות דיווחים שהתקבלו בסניגוריה הציבורית כי בחלק מהתאים בבית המעצר מגרש הרוסים מוחזקים עצורים בתנאי צפיפות קשים מנשוא וחלקם אינם לנים על מיטות, נערך ביום 29.11.2012 ביקור פתע במתקן המעצר המחוזי בירושלים "מגרש הרוסים". בביקור התגלה כי לפחות בארבעה מתוך שבעת התאים בהם ביקרו המבקרים הרשמיים, מספר העצורים ששהו בתא בלילה שקדם לביקור ובלילות האחרונים היה גדול ממספר המיטות ודווח על לינת עצורים ללא מיטה או הלנתם על לוחות העץ. 

לדברי העצורים, ובהם גם העצור שלן על לוחות העץ, הלוחות הונחו בלילות האחרונים בין שתי המיטות העליונות של מיטות קומתיים סמוכות, ובאופן זה נוצר מעין משטח אחד שעליו ישנו שלושה עצורים זה ליד זה. לדברי העצורים, הדבר נעשה בשל הצפיפות שנגרמת עם הכנסת לוחות העץ לתא, אך הם סבורים שהפתרון הזה מאוד לא נוח ומסוכן. עד לבוקר של יום הביקור לוחות העץ היו בתא, תלויים כמתואר בין שתי מיטות, והם הוצאו לראשונה מהתא זמן קצר לפני הביקור של נציגי הסנגוריה הציבורית.

פחות מ-2 מ"ר לאסיר בתא

דו"ח הסניגוריה הציבורית הוקדש השנה לסוגיית הצפיפות הפושה במתקני הכליאה בישראל הנמצאים באחריות ניהולית של שירות בתי הסוהר (שב"ס), כפי שבעיקר נאספו על ידי אנשי הסניגוריה הציבורית במסגרת תפקידם כמבקרים רשמיים בבתי הסוהר ובבתי מעצר במהלך שנים 2011 ו-2012. כך למשל, עולה מהדו"ח כי אלפי אסירים ועצורים בישראל שוהים בתנאי צפיפות חמורים ובלתי אנושיים, המגיעים לכדי 2 עד 3 מ"ר לאסיר בלבד, ולעיתים אף פחות מכך.

מדו"ח הסניגוריה הציבורית, שהוגש בשבוע שעבר לנשיא בית המשפט העליון אשר גרוניס, לשרת המשפטים ציפי לבני, לשר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ', ליועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין, לנציב שב"ס ולגורמים נוספים – נחשף שטח המחייה העגום הנתון לאסיר וריבוי אסירים השוהים בתא, ומוצגות בו דוגמאות קונקרטיות מהמתקנים השונים לאסירים השוהים בתנאי צפיפות קשים מנשוא.

במהלך עריכת הדו"ח ולקראת מועד פרסומו, הסניגוריה הציבורית אף נתקלה, לראשונה מזה שנים, בבעיה חמורה אשר נדמה היה שכבר פסה ממדינת ישראל – הלנת עצורים ללא מיטה ראויה – וזאת בניגוד להוראות החוק המפורשות ולפסיקת בית המשפט העליון.

הדו"ח מתאר בהרחבה את השלכותיה הקשות של בעיית הצפיפות על מצבו של האסיר, ועל הציבור בכללותו. "הצפיפות מגבירה את סבלו של האסיר, מחלישה את תחושת הערך העצמי שלו ואינה מאפשרת מרחב לפרטיות מינימלית", נטען בדו"ח החמור. "בחלק גדול ממתקני הכליאה בעיית הצפיפות מחריפה פי כמה את תנאי המחייה הקשים ממילא, ובכלל זה: תחושת החום והמחנק בתאים, תנאי היגיינה ותברואה ירודים, העדר הפרדה בין המקלחת לשירותים, כך שאסירים נאלצים להתקלח מעל המקום שבו הם ואסירים אחרים עושים את צרכיהם, סדרי אכילה לא נאותים בתאים, ומחסור במקומות לאחסון ציוד האסירים. לצפיפות השפעות שליליות על מצבו הגופני והנפשי של האסיר ועל יחסו לסביבתו, והיא עלולה לפגוע בסיכויי שיקומו של האסיר ולהגביר את הסיכון לביצוע חוזר של עבירות לאחר שחרורו ממאסר".

59% מאסירים שוהים בשטח מחייה עגום

הממוצע הארצי של שטח המחייה לאסיר עומד בשנים האחרונות על כ-3-3.5 מ"ר לאסיר, מבלי שחל בעניין שיפור משמעותי לעומת המצב ששרר לפני כעשור ואף לעומת זה ששרר בתחילת שנות ה-90. שטח זה אינו מתקרב אפילו לסטנדרט הצנוע שנקבע בתקנות לגבי מתקני כליאה חדשים, העומד על שטח מחייה מינימלי של 4.5 מ"ר לאסיר (כולל שטח השירותים והמקלחת בתא). יתרה מכך, הוא נמצא הרחק מן הסטנדרט המקובל במדינות מערביות, אשר נע בין מ-6 ל-12 מ"ר, ובממוצע עומד על כ-8.8 מ"ר לאסיר.

מפילוח האסירים לפי שטח המחייה שבו הם שוהים עולה כי רק 11% מכלל האסירים שוהים בשטח מחייה העולה על 4.5 מ"ר (שהוא כאמור השטח המינימלי שנקבע כאמת מידה ראויה בתקנות בתי הסוהר ובתקנות המעצרים). למעלה ממחצית מהאסירים (59%) שוהים בשטח מחייה עגום של 3 מ"ר ומטה.

מספר האסירים השוהים בכל תא, כפי שעולה ממצאי הדו"ח, הרי שברוב המכריע של תאי הכליאה (85%) ישנם יותר משני אסירים בתא. בשלושה רבעים מהתאים יש יותר מארבעה אסירים בתא, למרות שתקנות בתי הסוהר ותקנות המעצרים קובעות כאמת מידה ראויה כי בכל תא לא יהיו יותר מארבע מיטות לכלואים. בכמעט מחצית מהתאים (43%) – שוהים תשעה אסירים ומעלה.

ב-17 מתקנים בהם ביקרו אנשי הסניגוריה הציבורית נמצא כי לפחות בחלק מאגפי המתקן, האסירים שוהים בתנאי צפיפות קשים ובלתי אנושיים, ושטח המחייה הממוצע לאסיר אינו עומד בסטנדרט הסביר והראוי. העצורים בבית המעצר ניצן מסרו למבקרים כי הצפיפות בתא גורמת לחיכוכים רבים בין העצורים. ואילו בבית הסוהר מעשיהו, השהות בתאים מלווה בחום ובמחנק בלתי נסבלים, ורוחב כל תא צר מכדי לאפשר לשני אסירים להלך או לעמוד באותה העת.

"המצב הנוכחי של תנאי צפיפות קשים מנשוא מהווה פגיעה חמורה ואנושה בזכויותיהם של האסירים והעצורים, ובכלל זה בכבודם, בפרטיותם ובבריאותם", נטען בדו"ח הסנגוריה הציבורית. "החזקת אסירים בשטח מחייה בלתי הולם אף מעוררת חשש ממשי להפרת זכויותיהם של האסירים על פי המשפט הבינלאומי. הצפיפות מגבירה את סבלו של האסיר ומסכנת את בריאותו הפיזית והנפשית של האסיר ושל יתר חבריו לתא".

מהדו"ח עולה כי הצפיפות אף פוגעת בביטחון בית הסוהר ובסדרי ניהולו. היא מחריפה את החיכוכים והמתיחויות בסביבת בית הסוהר, ובכך מגבירה את הסכנה למעשי תוקפנות ואלימות בין כתלי הכלא, הן כלפי הסוהרים והן בין האסירים לבין עצמם. "הצפיפות בבתי הסוהר אף פוגעת בסיכויי האסיר לחזור למוטב, להיחלץ מהמעגל השוטה של הפשיעה ולהשתלב בעתיד כאזרח תורם לחברה", נטען בדו"ח. "היא משפיעה בעקיפין על מידת הזמינות והנגישות לטיפולים רפואיים ונפשיים, למסגרות שיקומיות ולשירותים סוציאליים. בכך מתעורר החשש לסיכון מוגבר יותר לביצוע חוזר של עבירות לאחר שחרור של האסיר ממאסרו, אשר טומן בחובו נזק רב לא רק לאסיר, כי אם לציבור בכללותו".

שיעורי כליאה גבוהים יחסית למדינות המערב

אחת מבעיות העומק העומדת בשורש בעיית הצפיפות בבתי הסוהר נעוצה בשיעורי הכליאה ההולכים וגדלים בישראל. מהדו"ח עולה כי במצב הקיים כיום שיעורי הכליאה בישראל גבוהים באופן משמעותי מאלה של כל מדינות מערב אירופה, והם מהגבוהים בעולם כולו מבין המדינות המפותחות בעלות משטר דמוקרטי-ליברלי. נתונים השוואתיים מלמדים שהוצגו בדו"ח כי שיעורי הכליאה בישראל גבוהים יחסית לשאר מדינות המערב וקרובים יותר לשיעורי הכליאה במדינות כדוגמת מולדובה, תוניסיה, סינגפור, טורקיה, קולומביה ואסטוניה.

לצד שיעור הכליאה הגבוה יחסית, ניכרת במיוחד גם מגמה מטרידה של עלייה במספר האסירים הפליליים (שאינם ביטחוניים). במהלך 17 שנים, בין שנת 1996 לשנת 2013, הוכפל מספר האסירים הפליליים בישראל מכ-7,300 לכ-14,800. מעבר להשפעה של שיעורי הכליאה הגבוהים על רמת הצפיפות במתקני הכליאה, ניכרות גם ההשלכות התקציביות הנלוות לצורך המתמיד באחזקה השוטפת של בתי הסוהר.

מחברי הדו"ח מדגישים כי מחקרים ודו"חות רבים מראים כי שיעורי העבריינות בישראל נותרו יציבים לאורך השנים, ואף ניכרת מגמה של ירידה בחלק מהעבירות, וכי הם נמוכים יחסית לעולם המערבי. הנתונים אף מלמדים כי בשנים האחרונות חלה ירידה משמעותית במספר כתבי האישום המוגשים לבתי המשפט.

סיבה נוספת לבעיית הצפיפות במתקני הכליאה היא הגידול העקבי במספר המעצרים. על רקע ריבוי הביקורות החריפות והצטברות הנתונים המדאיגים על השימוש הנרחב מדי בסמכויות המעצר, נחקק בשנת 1996 חוק המעצרים ה"חדש". ההנחה היתה כי החוק החדש יביא לצמצום במספר המעצרים – אשר במדינה ליברלית אמורים להיות החריג ולא הכלל, תוך הפחתת רמת הצפיפות בתאי המעצר ושיפור תנאי המחייה בהם.

ואולם, הנתונים מלמדים שמספר המעצרים במדינת ישראל לא רק שלא פחת בעשור האחרון, אלא הלך וגאה. מנתוני המשטרה עולה כי בשנת 1998 היו בישראל 40,345 מעצרים. מספרם של אלה טיפס באופן הדרגתי והגיע ל-60,325 בשנת 2010. מספרם של המעצרים עד תום ההליכים גדל באופן ניכר, וחלקם היחסי הלך וגדל בעקביות: בשנת 1998 היו 6,080 מעצרים עד תום ההליכים, שהיוו כ-15% מכלל המעצרים, ואילו בשנת 2010 היו 15,967 מעצרים עד תום ההליכים, שהיוו כ-26% מכלל המעצרים. מספר המעצרים לצרכי חקירה ("מעצרי ימים") אף הוא גדל בצורה ניכרת בשנים האחרונות. בהקשר זה חשוב להדגיש כי ברוב הגדול של מעצרי הימים, כלל לא מוגש כתב אישום כנגד העצור, ותיק החקירה שנפתח בעניינו נסגר מאוחר יותר.

פתרונות לטיפול מערכתי

מחברי הדו"ח מעבירים מסר לשופטים בישראל: לעשות שימוש נרחב יותר במנגנון השחרור המוקדם שעשוי לסייע בפתרון בעיית הצפיפות במתקני הכליאה בשני אופנים: פינוי מקומות הכליאה של המשוחררים בשחרור מוקדם, והפחתת הפשיעה החוזרת.

ואילו לחברי הכנסת פונים מחברי דו"ח הסנגוריה הציבורית בקריאה לחוקק בחוק תקן מחייב לשטח המחייה הראוי לאסיר ולעצור, העולה בקנה אחד עם הסטנדרטים הבינלאומיים. "יש ללוות ולגבות תקן זה בתכנית רב-שנתית מתוקצבת למימושו תוך פרק זמן סביר. ויודגש: תקן זה צריך לחול לא רק לגבי מתקני כליאה חדשים, אלא גם על תהליך שיפוצם של מתקנים קיימים".

לצד זאת, יש לרווח באופן משמעותי את מערך הכליאה על ידי שיפוץ וסגירה של אגפי כליאה בהם תנאי המחייה והצפיפות הם קשים במיוחד.

"ההתמודדות עם בעיית הצפיפות במתקני הכליאה צריכה להיעשות באופן מערכתי ורב-ממדי, וככזו היא אינה יכולה להסתפק בפתרונות בעלי אפקט ישיר וקצר-טווח", מודים מחברי הדו"ח ומציעים "לפתח וליצור חלופות מעצר ומאסר שיביאו להפחתה משמעותית הן במספר העצורים והאסירים והן בתקופות השהייה במעצר ובמאסר".

"הצפיפות בבתי הסוהר בישראל היא מהקשות בעולם המערבי", אומר הסניגור הציבורי הארצי, ד"ר יואב ספיר. "הממצאים והנתונים המובאים בדוח מבטאים מצוקה יומיומית של אלפי אסירים ועצורים בישראל השוהים בתת-תנאים הפוגעים בכבוד האדם. חשוב להבין כי מדובר בתופעה הכרוכה לא רק בפגיעה בכבודם, בבריאותם ובשלומם של האסירים והעצורים ובזכויותיהם הבסיסיות, אלא שיש לה גם השלכות על הציבור הרחב. החזקת אסירים בתנאים לא אנושיים פוגעת בסיכוי שהם יחזרו למוטב עם שחרורם. לכן, ממצאי הדוח והליקויים שנחשפו בו צריכים להטריד את החברה כולה. למרבה הצער, בעיית הצפיפות במתקני הכליאה עדיין אינה זוכה למלוא הטיפול המתחייב על ידי הגורמים האמונים על הנושא, ומספר העצורים והאסירים גדל ללא גידול מתאים במקומות כליאה וללא פיתוח חלופות הולמות למעצר ולמאסר. כולי תקווה שדו"ח הסניגוריה הציבורית יסב תשומת לב ראויה לבעיה קשה ומורכבת זו, יתרום לקידום דיון ציבורי ומשפטי ויביא לקידום פתרונות לתיקון המצב החמור".

השב"ס בתגובה: שיפצנו 1,100 מקומות מחייה

מדוברות שירות בתי הסוהר נמסר בתגובה לתקדין כי "שירות בתי הסוהר מברך את אנשי הסנגוריה הציבורית על הצפת בעיית הצפיפות במתקני הכליאה, בעיה המוכרת ומטופלת ככל הניתן מזה שנים רבות, שמעבר לפגיעה באיכות חיי האסירים, פוגעת גם ביכולות הניהול, השמירה על ביטחון בתי הסוהר ותנאי העבודה של אנשי הסגל.

"לאורך השנים מקפיד שב"ס, בסיוע המשרד לביטחון הפנים, לשפר את תנאי המחייה וזאת תוך ניצול אופטימלי של המשאבים המוגבלים ופיתוח חלופות כליאה.

"במסגרת התוכנית הרב-שנתית לשיפור תנאי המחייה, שופצו ורווחו בשלוש השנים האחרונות 1,100 מקומות מחייה ושטחם גדל ב-1.3 לאסיר בממוצע. בימים אלה נערכת מדידה מחודשת של האגפים ואנו בטוחים כי הנתונים יהיו שונים מאלו שהוצגו בדו"ח.

"חשוב להדגיש כי לצורך תהליך השיפוץ, אנו נדרשים לסגור אגפים, דבר המצמצם באופן מיידי את מקומות הכליאה.

"בעשור האחרון נבנו והורחבו מספר בתי סוהר כששטח המחייה בהם עומד על 5 מ"ר בממוצע. כמו כן החל שב"ס בתהליך בניית בית סוהר חדש לנשים בדרום, כזה שיהלום את הצרכים והתנאים הנדרשים לאחזקתן של האסירות.

"שירות בתי הסוהר רואה בשיפור תנאי המחייה כאחת ממשימותיו החשובות וימשיך לעסוק בה ככל שיתאפשר".

 

צפיפות אוכלוסין-דו"ח הסנגוריה הציבורית בנושא הצפיפות במתקני הכליאה

הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
/HashavimCmsFiles/images/banners/banner-commit2022.jpg
17 | S:4
קומיט וכל טופס במתנה