חדשות

שנתיים לאחר הרצח המזעזע של ההורים מעוז, נגזרו על בנם דניאל מעל שני מאסרי עולם. השופטים: "הוכחה לפנינו מסכת עובדתית שאין בה כדי לבייש תסריט אימים קולנועי, אלא שהפעם, ולמגינת הלב – התרחש הדבר במציאות. ערכי כיבוד הורים – כאבק היו לרגלי הנאשם"

בית המשפט המחוזי בירושלים הרשיע הבוקר את דניאל מעוז ברצח הוריו נורית ונח מעוז ז"ל. מאוחר יותר הבוקר השופטים גזרו עליו שני מאסרי עולם מצטברים, ועוד חמש שנות מאסר בגין השמדת ראיות מזירת הרצח. גזר הדין ניתן לאחר שהרכב השופטים בראשות שופט בכיר צבי סגל, והשופטים משה דרורי ובן-ציון גרינברגר, הרשיע פה-אחד, את הבן דניאל מעוז בשתי עבירות רצח ובעבירת השמדת ראיות.

מהכרעת הדין עולה כי במוצאי שבת, 13.8.11, בשעת לילה מאוחרת, בעודם שוהים בביתם בירושלים ומתכוננים לשנת ליל, נגדעו חייהם של נורית (ילידת 1951) ונח מעוז (יליד 1947), זיכרונם לברכה, בעשרות דקירות סכין. המנוחים נמצאו מוטלים על רצפת הסלון בבית בו חיו שנים רבות ומאושרות עם ארבעת ילדיהם, כשגופותיהם נקובות, שותתות דם, ובידיהם פצעי הגנה רבים, אות למאבקם העיקש – עד נשימתם האחרונה – במי שקם לרוצחם נפש.

כתב האישום שהוגש נגד בנם, דניאל מעוז, ייחס לו את רצח הוריו-מולידיו, תוך תכנון מדוקדק וקר רוח כדי לרשת את כספם לכיסוי חובות הימורים שאותם צבר בסך של מאות אלפי שקלים.

בתחילת המשפט הודה הבן דניאל ברקע שהוביל לרצח הוריו, כמו גם בתיאור נסיבותיו, אולם כפר בכך שהוא זה שרצח את הוריו וטען כי הרוצח היה אדם זר שזהותו אינה ידועה. במהלך חקירתו הנגדית של עד התביעה ניר מעוז, אחיו התאום של דניאל מעוז, הטיח כלפיו סנגורו של דניאל כי ניר הוא זה שרצח את הוריו.

רצח את הוריו ונסע לדירת הימורים

ניהול המשפט המתוקשר הפך לתיק עב כרס, המקיף כאלפיים עמודי פרוטוקול, בו נשמעו עשרות עדים והוגשו למעלה מ-100 מוצגים. הכרעת הדין מחזיקה למעלה מ-330 עמודים.

התובע, עו"ד יובל קפלינסקי, פרס בבית המשפט בהרחבה ראיות על מצבו הכלכלי הקשה של דניאל מעוז ערב רצח הוריו, לחיפושים שערך במחשבו האישי על נושאים הקשורים לביצוע רצח, ולכך שלאחר החיפושים במחשב, מיד לאחר שסגר את המחשב, הוא נסע לבית הוריו בירושלים, לא בטרם הותיר את הטלפון הנייד שלו בביתו בתל אביב.

מהכרעת הדין עולה כי דניאל מעוז השמיד ראיות מזירת הרצח. לאחר שדניאל נאבק עם הרוצח (כגרסתו), או לאחר שרצח את הוריו (כטענת הפרקליטות), הוא שלף את הסכין מגופת אביו המנוח והחל לתכנן בשיטתיות מצמררת כיצד להעלים ראיות שונות, החל מהבגדים אותם לבש במהלך שהותו בדירה, דרך הסכין ששימשה לביצוע הרצח, וכלה בהעלמת טיפות דם ותאי עור, שחשש כי עלולים לקשור אותו לזירה. לאחר מכן, הוא שב לביתו בתל אביב, התקלח, השליך את הסכין וחלק מהבגדים אותם לבש, נסע לדירת ההימורים, שהה שם שעה קלה, לא לפני שמשך כסף מכספומט ותידלק את רכבו, בעודו מודע לכך כי בשני המקומות הללו מוצבות דרך קבע מצלמות, כך שעצם שהותו באותם שני מקומות – מבלי שהיה לכך הכרח או צורך אחר – נועדה לבסס את ראשיתו של טענת האליבי עבורו.

בדירת ההימורים, אליה הגיע דניאל נסער, מזיע ומדמם כתוצאה מחתך עמוק בידו, הוא התעניין באפשרות הטכנית לאכּן מיקום באמצעות מכשיר טלפון, ופרש ממשחק ההימורים לאחר שעה קלה כשפניו מועדות חזרה לבית הוריו בירושלים. שם, בעוד הוריו שרועים מתים על הרצפה, הוא סיים לנקות את הזירה, בעיקר תוך שימוש נרחב באקונומיקה, אותה שפך על הגופות וסביבן. השופטים הכריעו כי הוכח בבית המשפט שדניאל מעוז לא הסתפק בכך, אלא אף ניקה מתחת לכל אחת מציפורני הוריו בסכין, ובשלב מסוים אף הצית גפרור כדי להשמיד חלק מהראיות, אולם נמלך בדעתו. בסופן של פעולות הניקוי וטשטוש הראיות, הוא פיזר בסמטה סמוכה לבית הוריו המנוחים כפתורים, שלטענתו נתלשו מחולצתו של אחיו ניר במהלך המאבק בין שניהם, ושב לביתו בתל אביב, שם התקלח והלך לדבריו לישון. כמו כן, הוא השמיד את נעליו ואת השטיחים שברכבו.

"זעקה הארץ ורעשו השמיים"

השופטים לא האמינו לגרסתו של דניאל מעוז כי אחיו התאום ניר הוא שרצח את הוריו, בין היתר, בגלל שגרסתו של דניאל "נמצאה מלאה בסתירות פנימיות, תמיהות ופירכות רבות, שלא אפשרו לתת בה אמון", ובגלל שהאח ניר כלל לא עזב את ביתו, המרוחק מרחק ניכר מבית הוריהם, במועד ביצוע הרצח ובשעות הסמוכות לו.

הרכב השופטים נדהמו מהפרשה המזוויעה בחומרתה שנגלתה לנגד עיניהם במהלך משפטו של דניאל מעוז, וקבעו בהכרעת הדין כי "הוכחה לפנינו מסכת עובדתית שאין בה כדי לבייש תסריט אימים קולנועי, אלא שהפעם, ולמגינת הלב – התרחש הדבר במציאות. ערכי כיבוד הורים – כאבק היו לרגלי הנאשם. ידענו כי קדושים הם החיים ויש לכבדם בכל צורה, אך לא מצאנו סימן וזכר לידיעה זו באמתחתו של הנאשם; אמרה התורה: 'לא תרצח' – אך  הנאשם סכר אוזניו ועיניו, ורצח בדם קר את שני הוריו. זעקה הארץ ורעשו השמיים; דם אֵם חולת סרטן, דם אב, דם זוג הורים נשפך סתם כך, באכזריות שאין דומה לה, על ידי בנם, הנאשם".

השופטים הוסיפו לדברים כדורבנות אלו כי לפני "הרצח המזוויע", כהגדרתם, "הייתה משפחת מעוז משפחה נורמטיבית, מתפקדת ככל משפחה נורמטיבית אחרת. משפחה חמה ומלוכדת. כל אחד מההורים נשא במשרה בכירה; האב בתחומו, והאם בתחומה. המעשה הנורא גדע באבחות סכין את פתיל חיי זוג ההורים, פילג בצורה נוראה את בני המשפחה לשניים, וכרה תהום עמוקה ביניהם: מן העבר האחד – הנאשם; מן העבר השני – יתר אחיו ובני משפחתו. אין חולק כי לפנינו טרגדיה משפחתית קורעת לב, שרגשות אנושיים הומים כרוכים בה מכל עבר".

"כאב של אור שכבה"

במישור העקרוני הוסיף בית המשפט והבהיר כי "רצח זוג הורים על ידי בנם אינו מושג מופשט שניתן להדחיקו, אלא זו ישות מוחשית, נוכחת בכל, בהווה ובעתיד. פרידת כל אחד מבני המשפחה מזוג ההורים היא ארוכה וממושכת לאין גבול, ויש בפרידה זו בכלל, ובשל הדרך בה ארעה בפרט, כאב עצום ללא נחמה. כאב של אור שכבה".

את עיקרי הכרעת הדין כתב השופט הבכיר צבי סגל, כאשר השופטים משה דרורי ובן-ציון גרינברגר הוסיפו על הכרעה זו את ההיבטים של המשפט העברי. "לא בכדי הקדימה התורה את הדיבר 'כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ' לדיבר 'לֹא תִּרְצָח' ", אפיינו השופטים דרורי וגרינברגר. "דבר זה מלמדנו כי בדומה למחוקק, גם עמדת המשפט העברי היא כי איסור הרצח הוא חמור יותר, שבעתיים, עת מדובר ברצח הורים".

דניאל מעוז בתגובה: לא רצחתי את הוריי

דניאל מעוז הגיב מצדו אחרי מתן הכרעת הדין כשהוא שב וחוזר על טענת ההגנה כי אחיו התאום ניר ביצע את רצח הוריהם: "אני דניאל מעוז לא רצחתי את הוריי ז"ל. הרשעתי היא טעות טרגית. מגיע להוריי שהאמת תצא לאור. צר לי שלא כך. אם הייתם מבינים את הקשר האיום שקיים בין שתיקה לאלימות, הכול גלוי וידוע בפני הקדוש ברוך הוא, אמת מארץ תצמח. הסיבה היחידה שהרוצח נמצא באולם זה וידוא הריגה".

(תפ"ח 54877-09-11)