השופטת מיכל נד"ב העדיפה את הפרשנות ההגיונית של התובעים על הפרשנות של העירייה לצו הארנונה שפוטר מתשלום על שטחים שלא תחומים ב-3 או 4 קירות
תובענה ייצוגית בסך של כ-14 מיליון שקל אושרה אמש נגד עיריית רעננה בבית המשפט לעניינים מנהליים בלוד, בשל גביית תשלומי ארנונה מהתושבים על שטח כניסה מקורה לבתי המגורים שאינו תחום בשלושה קירות.
התובעים הייצוגיים שמואל רחמים ורמי לבנת, טענו באמצעות עו"ד רועי נחום, כי עיריית רעננה גובה תשלומי ארנונה בגין שטחים מקורים שלא תחומים בשלושה או ארבעה קירות. לטענתם, החיוב נעשה בניגוד לחוק, שכן אין לגבות ארנונה על שטח כניסה מקורה לבית המגורים אשר אינו תחום בשלושה קירות.
התובעים מציינים עוד כי צו הארנונה של העירייה מגדיר את המונח "שטח" המחייב תשלומי ארנונה ומציין שלושה חריגים לשטחים שאינם מחייבים בארנונה. באחד מהחריגים נקבע כי שטח מקורה שאינו חדר כניסה, חדר מדרגות, פרוזדורים, מטבח, הול, אמבטיה, מקלחת, חדרי שירות, מרפסות מקורות, מוסכים לחנייה ומקלט, ושאינו סגור בשלושה צדדים – לא ייכלל בשטח הדירה המחויב בתשלומי ארנונה לעירייה.
השופטת מיכל נד"ב קיבלה כאמור את בקשת אישור התובענה הייצוגית נגד עיריית רעננה, וקבעה כי הפרשנות שנותנים התובעים הייצוגים לצו הארנונה היא סבירה ומתיישבת עם לשון החוק. "בהיבט הלשוני, לשון הצו אינה חד-משמעית ולכאורה ניתן לקבל את שתי האפשרויות הפרשניות שהעלו הצדדים ולכלול אותן במתחם האפשרויות הלשוניות", קבעה השופטת נד"ב.
בית המשפט אימץ את הפרשנות ההגיונית-יותר של התובעים כ"פרשנות סבירה הנותנת לכאורה משמעות לחריג, המתיישבת לכאורה עם לשון הסעיף ויש לה לכאורה היגיון מבחינת תכלית צו הארנונה".
השופטת נד"ב הבהירה כי "הכלל קובע למעשה תחולה כללית רחבה על כל שטחי המגורים, בפנים ובחוץ, על שטחים מקורים צמודים או שטחים מקורים שאינם צמודים ומשמשים את המחזיק". השופטת אף ציינה כי "נראה לכאורה שלפי שיטת המבקשים, תכלית החריג יש לה היגיון".
התובעים מייצגים קבוצה של בעלי בתים פרטיים ברעננה, שחויבו בארנונה בגין שטחים אלה בשנתיים שקדמו להגשת התביעה. בית המשפט המחוזי יחל לדון בתביעה לגופו של עניין רק לאחר פגרת הקיץ.
(ת"צ 17527-11-11, ת"צ 14744-05-12)
