חדשות

ביהמ"ש העליון קיבל את ערעור המדינה על קולת העונש שנגזר על נילמן, שגנבה 7.3 מיליון שקל מחוסים שהיא מונתה לאפוטרופסית שלהם. השופט רובינשטיין: "כתב האישום הוא ביטוי לשפל המדרגה המוסרי"

בית המשפט העליון החמיר בעונשה של עו"ד ירדנה נילמן, שגנבה 7.3 מיליון שקל מעשרות חוסים שהיא מונתה לאפוטרופסית שלהם, בהם פגועי ראש, חולי אלצהיימר ופרקינסון, בעלי נזק מוחי או סכיזופרנים פרנואידיים.

על פי כתב האישום, בין השנים 2006-2008 מונתה עו"ד נילמן על ידי בתי המשפט לענייני משפחה כאפוטרופסית של חוסים רבים, כך שנמסרה לה השליטה על נכסיהם. יחד עם בן זוגה ועם עובדת נוספת גנבה נילמן מעשרים חסויים שונים סכום של 7.26 מיליון שקל, בין היתר באמצעות שימושים חוזרים בכרטיסי אשראי, משיכות במכשירי כספומט, משיכת צ'קים ומכירת דירות וגניבת כספי התמורה. עוד נטען כי נילמן ושותפיה ניסו להסוות את מעשיהם על ידי רישומים חשבונאיים כוזבים וזיוף קבלות וחשבוניות המראות כי הכספים נמשכו לטובת החוסים ולמטרותיהם.

בית המשפט המחוזי הרשיע את נילמן במסגרת הסדר טיעון בעבירות של גניבה בידי מורשה ועבירות של זיוף בנסיבות מחמירות. השופט צבי גורפינקל קבע כי נילמן עשתה שימוש ציני ופסול ברכושם של החוסים, ודחה את טענתה כי היא הולכה שולל על ידי בן זוגה וסברה כי היא מיטיבה עם החוסים בהשקעת כספם בשוק האפור. השופט ציין כי השבת הגזלה, שהיתה יכולה להוות עילה להקלה בעונש, אינה אפשרית במקרה זה, שכן לנילמן לא נותר כל רכוש, והדבר אינו מאפשר גם הטלת פיצוי או קנס לשיפוי הניזוקים. עם זאת, הוא התחשב בנסיבות המקלות, בהן הבעת החרטה וטיפולה המסור בחסויים וגזר עליה 7.5 שנות מאסר בפועל בניכוי תקופת מעצרה, וכן שמונה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים.

נילמן ערערה על חומרת העונש, ואילו המדינה ערערה על קולת העונש בטענה כי הנסיבות החמורות של המקרה מחייבות מתחם ענישה מחמיר בהרבה. לטענת המדינה, במקרים שבהם הפיתוי הכספי הוא גבוה והסיכוי להיתפס הוא נמוך נחוצים עונשי מאסר ממושכים שיש בהם כדי לשקף כראוי את הכינוי החברתי ואת ההרתעה מפני הישנותם של מקרים אלה.

עוד נטען כי אותו טיפול מסור של נילמן בחוסים נועד אך רק למטרת קבלת תיקים של חוסים נוספים לשם גניבת כספם, ובכל מקרה, טיפולה המסור מאבד כל משמעות נוכח מעשי הביזה שביצעה. 

בית המשפט העליון קיבל את ערעור המדינה והעונש הוחמר לתשע שנות מאסר בפועל. השופט אליקים רובינשטיין קבע כי כתב האישום שבו הודתה נילמן הוא ביטוי לשפל המדרגה המוסרי. "בתסקירים המתארים מסכת חיים מורכבת טענה המערערת כי היתה מעין 'רובין הוד' וקיוותה שהשקעת הכספים בשוק האפור תסייע לחסויים. מי פתי ויאמין להבלים אלה, שממילא מתייחסים רק לאחוז קטן (מיליון מתוך שבעה) מן הגניבות", כתב השופט בפסק הדין. השופט ציין כי הדבר המשמעותי במקרה זה הוא מיהותם של הקורבנות, והיותה של נילמן "גיבורה על חלשים" שתפקידה היה להגן עליהם ולדאוג לרווחתם. עובדה זו מצדיקה לדברי השופט את החמרת העונש לתשע שנות מאסר.

השופט התייחס להבעת החרטה של נילמן וציין כי "יש משהו חיובי ערכי באמירה הכוללת נטילת אחריות והבעת חרטה, ובוודאי האתוס היהודי מכיר במושג התשובה. ואולם, משלא נלוותה להבעות מילוליות אלה החזרת הגזלה, משקל הדברים הוא בהתאם".

(ע"פ 5115/12)