ביהמ"ש קבע כי מאחר שהשימוש לרעה בכרטיס נעשה בחשבון המט"ח של התובעת, שלא היה פעיל באותה תקופה, לא ניתן לצפות ממנה לבדוק את מצב החשבון ולהיות "שומר הסף" של חברת האשראי
בית המשפט לתביעות קטנות חייב את חברת ויזה כאל לפצות לקוחה בסכום של 11 אלף שקל בגין שימוש לרעה שנעשה בכרטיס האשראי שבבעלותה באמצעות חשבון הפייסבוק שלה. בית המשפט הפחית מסכום הפיצוי שהיתה יכולה לקבל, מאחר שהתובעת לא מסרה הודעה במועד לחברה על שינוי כתובתה ובכך סיכלה קבלת חשבונית פירוט עסקאות.
לטענת התובעת, נעמה אדיבי, באחד הימים היא קיבלה שיחת טלפון מסניף הבנק שלה ונדהמה לגלות כי חשבון המט"ח שבבעלותה מצוי ביתרת חובה של 3,000 דולר. לאחר בירור העניין נמצא כי נעשה שימוש אסור בכרטיס האשראי של התובעת באמצעות חשבון הפייסבוק שלה, במסגרת עסקאות בחו"ל שבוצעו על ידי אדם ששמו לא היה מוכר לה. אדיבי טענה כי לא הייתה בתקופה הרלוונטית בחו"ל ומעולם לא מסרה את פרטי כרטיס האשראי וחשבון הפייסבוק שלה לאדם בשם זה.
עוד התברר כי כחודש לאחר ביצוע העסקאות שלחה ויזה כאל חשבונית פירוט לכתובת התובעת בתל אביב, אלא שהתובעת לא התגוררה בכתובת זו ולכן החשבונית לא הגיעה לידיה. התובעת טענה כי מסרה הודעה לחברה על השינוי בכתובתה, וכי במועד משלוח החשבונית היתה מאושפזת בבית חולים בשמירת הריון ועל כן לא היתה לה אפשרות לדעת על השימוש שנעשה בכרטיס. לטענתה, אף שתיאורטית היה יכלה לבדוק את מצב החשבון באינטרנט, מדובר בחשבון מט"ח בלתי פעיל ולכן לא היתה לה כל סיבה לחשוד או לבדוק את מצב החשבון באופן תדיר.
בית המשפט קיבל את תביעתה של אדיבי להשבת הכספים שחויבו בחשבונה וקבע כי על פי חוק כרטיסי חיוב, במקרה של שימוש לרעה בכרטיס אשראי, בעסקה שנעשתה ב"מסמך חסר" – קרי, כאשר כרטיס האשראי לא הוטבע בבית העסק אלא פרטיו נמסרו בטלפון או באינטרנט – הלקוח לא יהיה אחראי לשימוש שנעשה בכרטיס אך עליו להוכיח כי אכן נעשה בכרטיס שימוש בידי מי שאינו זכאי לכך. סעיף אחר לאותו חוק קובע לעומת זאת כי הלקוח לא יידרש להוכיח דבר ובלבד שהוא הודיע למנפיק תוך 30 ימים ממסירת הודעת החיוב או מהיום שבו נודע לו על השימוש לרעה בכרטיס, על מנת שהמנפיק יידרש להשיב את הסכום שחויב.
במקרה זה התקבלה טענת החברה כי התובעת לא הודיעה לה על שינוי כתובתה, אולם נמצא כי הודעת התובעת ניתנה בתוך שלושים הימים מיום שנודע לה על החיוב. עוד נקבע כי אף שככלל יש לצפות מלקוח סביר כי יבדוק את החיובים בחשבון הבנק שלו בתדירות סבירה, במקרה זה שבו החיובים בוצעו בחשבון מט"ח שלא היה פעיל באותה תקופה, לא ניתן היה לצפות מהתובעת לבדוק את החשבון ואין לצפות מהלקוח להיות "שומר הסף" של חברת האשראי.
בית המשפט חייב את ויזה כאל להשיב לתובעת את הסכומים שחויבו בחשבונה, אך ראה לנכון לייחס לתובעת אשם תורם בשל התרשלותה להודיע במועד על שינוי הכתובת, מה שסיכל למעשה את קבלת החשבונית במועד שבו נשלחה אליה.
