ביהמ"ש חייב את בנק לאומי להיענות לבקשתה של החוסכת ולהעביר את הכספים לחשבונה וקבע כי מדובר לכל היותר בהתחייבות לתת מתנה וכי הבעלות בכספים מעולם לא עברה לידי הנכד
בית המשפט לתביעות קטנות קיבל את תביעתה של לקוחה להורות לבנק לאומי להעביר לחשבונה כספים שהפקידה כספים בחשבון חיסכון עבור נכדה הקטין וקבע כי כוונת התובעת היתה להותיר בידיה את השליטה בכספים עד הגעת הנכד לגיל 18.
התובעת, שרה לונטר, הפקידה 10,000 שקל מחשבונה לחשבון חיסכון בבנק לאומי על שם נכדה הקטין. משביקשה כעבור מספר שנים להעביר את תמורת החיסכון לחשבונה, סירב הבנק לבקשתה בטענות ודרישות שונות, ואף סירב להצעתה כי הכספים יועברו לחשבונו האב – בנה. לאור האמור, פנתה לונטר בתביעה לבית המשפט לתביעות קטנות בנתניה. לדבריה, לאורך השנים נהגה להפקיד כספים בחסכונות על שמה ועל שם נכדיה, ובמועד הפירעון היה הבנק מעביר את תמורתם לחשבונה והיא זו שהיתה מחליטה לגבי נתינת הכספים. עוד הוסיפה לונטר כי הבעלות בכספים מעולם לא הועברה לנכדה וכי התנהלותו של הבנק הייתה בניגוד לדין ולהסכמים בין הצדדים.
מנגד, טען הבנק כי לונטר אמנם הוגדרה בחשבון כ"מקנת המתנה" וכמי שמנהלת אותו עד להגעת הנכד לגיל 18, אך הדבר אינו מקנה לה את הרשות לפעול ביחס לחשבון שלא לטובת הקטין. עוד טען הבנק כי לונטר פנתה וביקשה להעביר את יתרת החיסכון לחשבון משותף שלה ושל בעלה, אך לאור חוסר הבהירות שעלה מגרסתה ביחס למטרת המשיכה, הוצעו לה מספר חלופות להעברת הכספים אך היא סירבה להן. כמו כן, כשהציע הבנק להעביר את יתרת החשבון לחשבון משותף של שני הורי הקטין התברר כי אלו מסוכסכים, ולאחר שנעשתה פניה לאם היא התנגדה נחרצות למשיכת הכספים על ידי לונטר.
הרשמת מרי יפעתי קיבלה את התביעה, וקבעה כי ברישומי הבנק נרשם שמה של לונטר כ"מקנת המתנה" יחד עם שמו של הנכד כפותח הפיקדון. עוד נמצא כי אחד הסעיפים בתנאים הכלליים לפתיחת וניהול חיסכון לקטין קובע כי הבעלות בכספים מועברת לקטין רק בהגיעו לגיל 18, ואילו עד לאותו מועד רשאי פותח הפיקדון לפעול בו, לרבות בדרך של הוצאת כספים. כמו כן, נכלל בהסכם של לונטר עם הבנק סעיף "אריכות ימים", שלפיו אם היא לא תאריך ימים עד הגעת הנכד לגיל 18, מי שיהיה רשאי לפעול בפיקדון יהיה רק אביו. לדעת הרשמת, הדבר מעיד על כוונתה של לונטר בעת פתיחת הפיקדון ועל כן בנסיבות אלו דרישת הבנק לקבלת הסכמת אמו של הנכד או העברת הכספים לחשבון משותף להורים אינה עולה בקנה אחד עם ההסכמים בין הצדדים.
עוד קבעה הרשמת כי גם אם יש לראות בהפקדת הכספים כמתנה, הרי שלפי סעיף 2 לחוק המתנה, עסקת מתנה מסתיימת עם הקניית דבר המתנה. לדעת הרשמת, יסוד ההקניה לא התקיים במקרה זה, שכן מההסכמים בין הצדדים עלה כי כוונתה של לונטר היתה להותיר את השליטה בכספים בידה עד הגיע הקטין לגיל 18, וממילא התכוונה שלא לתת לאמו אפשרות לקבוע באשר לכספים אלה. לפיכך, קבעה הרשמת כי הבעלות בכספים מעולם לא עברה לידי הקטין, ולכל היותר ניתן לומר כי לונטר התחייבה להעניק לו את כספי הפיקדון במתנה לכשיגיע לגיל 18, התחייבות ממנה ניתן לחזור כל עוד מקבל המתנה לא שינה מצבו לרעה בהסתמך על כך.
נוכח האמור, חייבה הרשמת את הבנק להעביר לידי לונטר את הכספים בחשבון נשוא התביעה, או לחילופין לשלם לה סך של 12,569 שקל בצירוף הוצאות משפט בסך 750 שקל.
