חדשות

ביהמ"ש לענייני משפחה דחה את תביעתו של גבר שטען כי הוא הפך ל"עקר בית" וקבע כי הנטל לכלכלת הבית ותחזוקתו נפל על כתפי האישה מבלי שהוא תרם דבר למאמץ המשותף

בית המשפט לענייני משפחה באילת דחה את תביעתו של גבר נגד בת זוגו לשעבר למחצית הזכויות בדירה הרשומה על שמה מכוח היותם ידועים בציבור, וקבע כי התנהלות הצדדים מצביעה במובהק על ניתוק והפרדה רכושית, והתמונה המצטיירת מיחסיהם היא של חיים משותפים שבהם מירב הנטל לכלכלת הבית ולתחזוקתו נפל על כתפי האישה.

לטענת התובע, השניים ניהלו חיים משותפים ועל כן יש להחיל עליהם את חזקת השיתוף שמכוחה הוא רוכש את כל הזכויות ברכוש שנצבר – דירת המגורים, הרכב וזכויות הפנסיה – הרשומים על שם האישה בלבד. לטענתו, במהלך חייהם המשותפים הוא עבד במקומות שונים והעביר את הסכומים שהשתכר לידיה של זוגתו, וכאשר לקה בליבו עודדה אותו האישה שלא לצאת לעבוד ובמקום זה לטפל במטלות הבית. על כן, הוא הפך ל"עקר בית" שטיפל בכל המטלות השוטפות, לרבות הטיפול בבתה הקטינה, ולכן יש להכיר בתרומתו לניהול משק הבית המשותף וגידול הילדים, בדיוק כמו אצל בני זוג נשואים.

האישה הכחישה את טענותיו של התובע וטענה כי הם הקפידו מתחילת יחסיהם על הפרדה רכושית בנכסים וחשבונות הבנק התנהלו בנפרד. זאת, בהיעדר כל כוונה, לפחות מצדה, למסד את היחסים בהיותם גרושים והורים לילדים מנישואים קודמים. נכסיה נרשמו על שמה בלבד, ומנגד היא מעולם לא ביקשה ממנו להשתתף עמה בהלוואות ובהתחייבויות שנטלה לצורך רכישתם.

עוד טענה האישה כי התובע לא תרם דבר ל"מאמץ המשותף", ולמעט תקופות בודדות לא עבד כלל ולרוב לא נקף אצבע ונהג לרבוץ על הספה כל היום, והיא זו שפרנסה אותו ואת בתה הקטינה כשהיא נושאת גם בנטל עבודות הבית.

השופטת רות אטדגי פריאנטה דחתה את התביעה וקיבלה את תביעתה של האישה לפינוי וסילוק יד מדירת המגורים. השופטת קבעה כי התובע לא הצליח להרים את הנטל המוטל עליו להראות כוונת שיתוף כלשהי בנכסים ובזכויות שנצברו במהלך החיים המשותפים.

עוד נדחתה טענתו של התובע כי יש להכיר בחזקת השיתוף גם מכוח תרומתו כ"עקר בית" לאחר שהוא הודה בחקירתו כי למעשה לא נהג לבצע מטלות כלשהן בבית, כדוגמת בישול או ניקיון, ואלו בוצעו ברובן על ידי זוגתו או עוזרת הבית שהגיעה אחת לשבועיים. התובע לא הצליח להוכיח את ההעברות הכספיות שבוצעו לטענתו לחשבונה של האישה ובמהלך חקירתו התברר כי למעט עבודות מזדמנות לתקופות קצרות הוא כמעט לא עבד. "התובע אף לא ידע להשיב מה היתה רמת ההוצאות שנדרשה לצורך ניהול משק הבית המשותף", קבעה השופטת אטדגי פריאנטה בפסק הדין. "נוטה אני אמנם להאמין כי התובע נתן מידי פעם כספים בידי הנתבעת ותרם מידי פעם תרומה כלכלית למשק הבית המשותף. כך או כך, כל תרומה שניתנה על ידו ניתן לקזזה כנגד הנוחות החומרית הבלתי מבוטלת ממנה נהנה, משגר הוא בביתה המרווח, לא נשא בהוצאות שכר דירה, תשלומי המשכנתא או הוצאות אחזקת הבית, תוך שנהנה הוא מכל השירותים שהוענקו לו מכוח מגוריו עמה".

(תמ"ש 2555-06)