הציפיות לעתיד ותחושת האופוריה מונעות במקרים רבים משותפים הקושרים את גורלם העסקי זה בזה לקבוע מראש מנגנונים נחוצים לפתרון סכסוכים
עיקר הפעילות העסקית במשק מבוצעת על ידי חברות פרטיות, משפחתיות, שותפויות ועסקים. בארה"ב מכונים עסקים אלו Closely Held Corporations. כדי להתאגד כחברה או להתחיל לפעול כעסק כל שנדרש הוא רצון לעבוד יחד ופעילות עסקית כלשהי. העובדה כי הקמת חברה או עסק היא עניין פשוט, גורמת למתאגדים רבים לא להשקיע מחשבה רבה על עתידם המשותף, למרות הצעד המחייב שמשמעותו בילוי שעות עבודה רבות יחדיו וקשירת הגורל הכלכלי האחד של השני.
בעת הקמת העסק, יהא אשר יהא, המתאגדים יחושו לרוב מעין תחושת אופוריה, כמו בנישואים והקמת משפחה, ויבהירו לכל שהם לעולם לא יריבו – הם הרי עומדים להצליח מאוד ולהתעשר. אלא שכמו בנישואים, ציפייה ותקוות אלו של השותפים החדשים לא ילמדו דבר על עתיד היחסים ביניהם.
הלהיטות "להתחיל בעבודה" ולהקים את העסק עלולה למנוע מהשותפים לקבוע מנגנונים לקבלת החלטות, בהם מנגנונים להתרחבות, לפתרון סכסוכים ומחלוקות, למקרים של צורך בהשקעות נוספות ולמתן תשובות לשאלות כמו מה ייעשה במקרה של גירושין אצל אחד השותפים, נבצרות מלעבוד ונסיבות נוספות. תקנון או הסכם מייסדים להסדרת עניינים חשובים אלו עלול להיראות להם דבר מיותר ויקר, ובמרבית המקרים הם יימנעו מלמצוא תשובות לשאלות הללו בשלב ההתאגדות – שכן כעת הדבר אינו דרוש, ובעיקר "לא נעים".
ניהול משותף או ניהול עבור אחרים הוא אמנות. מנהל שלא יראה את טובת העסק והשותפים ולא ידע לחבר בין שני אלו עשוי להיקלע לסכסוך. מרבית הסכסוכים בין בעלי המניות נובעים מתחושות בלתי מבוססות דווקא, אך אין בכך כדי לגמד את הסכסוך שנוצר.
פערי מידע וחוסר תקשורת הם מתכון טוב למחלוקת ולא אחת מדובר בעניינים שהם פסיכולוגיים במהותם וראשיתם בעניין פתיר וקטן. אך משלא נפתר העניין בעודו באיבו, נכנס לתמונה האגו או חוסר היכולת להודות בטעות ולחזור לאחור. ישנם מקרים שבהם חש אחד הצדדים כי הוא עובד יותר ולאור תרומתו "מגיע" לו יותר. במקרים אחרים עשוי אחד הצדדים להרגיש כי הצד האחר לא מפרגן להישגיו. מחלוקות נוספות יכולות לנבוע מאי הבנה, חוסר הידברות בין הצדדים, פער תרבותי ביניהם או פערים בתפישות הניהול או היחס לעובדי החברה.
יש מקרים חמורים יותר שבהם הגורם לסכסוך הוא מניע כלכלי – רצון של אחד הצדדים ליטול לעצמו את רווחי החברה ונכסיה לאחר שהצליחה לייצר רווחים, תוך התעלמות מבעל המניות האחר. זאת, בין היתר, באמצעות חלוקה בלתי שוויונית של משאבי החברה וזכויותיה – למשל, באמצעות תשלום משכורות נדיבות לבעלי מניות הרוב על חשבון משאבי החברה או חלוקת דיבידנד, שינוי תקנון החברה באופן המשנה את הזכויות בין הצדדים כנגד בעלי מניות המיעוט ולטובת בעלי מניות הרוב.
במקרים המתוארים מונעים הצדדים על ידי האינטרס שמכוון אותם, ומלחמתם עשויה להחריב את החברה לאחר שהיחסים ביניהם כבר לא ישובו למסלולם. בחינה של סכסוכים רבים בדיעבד מלמדת כי לא הייתה הצדקה למלחמה משפטית, וכי הנזק עלה על התועלת שבסכסוך.
הפתרון הטוב ביותר למצבים אלו יהיה זה שיוכן מראש, בדמות ניסוח הסכם בין הצדדים, אך גם בדיעבד ניתן לפתור את הדברים באמצעות ישיבה משותפת של הצדדים או קיום בוררות פשוטה ביניהם וקביעת כללים והתנהלות לעתיד. שקיפות והיעדר פערי מידע בין הצדדים הם הכלל הראשון ליחסים טובים, שיגשימו את התקוות להצליח בעסק ולצמוח.
* עו"ד שלומי תורג'מן מתמחה בסכסוכים בין בעלי מניות ומשמש בורר בסוגיות אלו ומרצה באוניברסיטת בר אילן ובמכללת שערי משפט
