בית המשפט לענייני משפחה הפחית את סכום המזונות שנפסק לאב לאחר שקבע כי בני הזוג בזבזו את הכספים שקיבלו ממכירת ביתם למימון רמת החיים הגבוהה שלהם ולא חיו בהתאם ליכולת השתכרותם
בית המשפט לענייני משפחה בנצרת קבע את שיעור המזונות שבהם יחויב אב לשני ילדים קטינים בהתאם לפוטנציאל ההשתכרות שלו ולא בהתאם לרמת החיים הגבוהה והפזרנית שבה חיו עד כה. זאת, לאחר שנקבע כי רמת החיים הגבוהה מקורה בכספים שקיבלו בני הזוג ממכירת ביתם, וסכום זה הולך ומתכלה.
בני הזוג רכשו במהלך הנישואים קרקע ובנו עליה את ביתם, אך כעבור זמן מה מכרו את הבית בשל החשש מסיכון של קרינה בשל הקרבה לעמודי חשמל בעלי מתח גבוה. התמורה ממכירת הבית הופקדה בפיקדון משותף אשר שימש ככל הנראה למחיית המשפחה באופן בזבזני ופזרני, הרבה מעבר ליכולת ההשתכרות של שני ההורים.
במסגרת הגירושין תבעה האם תשלום מזונות של 3,000-3,700 עבור כל אחד מילדיה, וכן סכום חודשי של 4,000 שקל עבור הוצאות השכירות ביישוב קהילתי בעמק יזרעאל. בנוסף דרשה האישה מהבעל לשלם לה מזונות בסכום חודשי נוסף של 2,000 שקל לכל הפחות, לאור רמת החיים הגבוהה שאליה הורגלה במהלך הנישואים.
השופט אסף זגורי דחה את טענות שני הצדדים בנוגע לכושר השתכרותם, שהיה נמוך יותר באופן מטעה מפוטנציאל ההשתכרות שלהם בפועל. השופט קבע כי הכנסותיו הנטענות של האב – קצבת אבטלה של 3,800 שקל – אינן מתיישבות עם הוצאות הצדדים כפי שעולה מתדפיסי האשראי טרם הפרידה, מהגנים הפרטיים שבהם התחנכו הילדים ועוד. לדברי השופט, אמנם אין ספק כי רמת החיים של הצדדים התאפשרה בין היתר בזכות הוריו של האב וכספי תמורת מכירת הבית, אך עם זאת לאב כישורים רבים ואין סיבה שלא יממש את פוטנציאל השתכרותו, העומד על 10,000 שקל בחודש.
השופט מתח ביקורת על התנהלותו של האב, שניסה בכל דרך למזער את הכנסותיו ולהציג עצמו כמי שאינו מסוגל לעבוד, בעוד שהוא מוסיף להתנהל בפזרנות, מבלה בבתי מלון, רוכש מוצרים ואביזרים לאופנוע ומלווה כספים לחברים, ובאותו זמן אינו משלם מזונות לילדיו. השופט ציין כי מאחר שהאב מתגורר כעת בבית הוריו, הוא יוכל לעמוד בתשלום המזונות שייפסק ועדיין יוותר לו סכום מינימלי של 2,000 שקל לקיומו שלו.
בכל הנוגע לחישוב המזונות קבע השופט זגורי כי יש מקום לנקוט גישה של צמצום מעגל הצרכים ההכרחיים של הקטינים למינימום, כאשר כל חיוב אחר – כגון חוגים, בילויים וכו' – ייחשב לחיוב "מדין צדקה" החל על שני ההורים בהתאם להכנסתם. השופט דחה את תביעת האישה לחייב את האב במזונות בהיקף זהה לעבר, לאחר שהוכח כי רמת החיים הגבוהה של המשפחה התאפשרה אך ורק הודות לשימוש בפיקדון של כספי מכירת הדירה, שהועברו שוב ושוב לחשבון העובר ושב לכיסוי הגירעונות שיצרו הבזבוזים בכרטיסי האשראי.
בחישוב הצרכים ההכרחיים התייחס השופט זגורי להוצאות המגורים ביישוב – שאף שהן גבוהות יותר מעלות הדיור באחת הערים הסמוכות, הן אלה המאפשרות לילדים להמשיך ולהתחנך במסגרות החינוך הקיימות. בנוסף כלל השופט בצרכים ההכרחיים גם את הוצאות החינוך (כולל הוצאות הצהרון), המזון, הביגוד, ההוצאות הרפואיות וההוצאות בגין צעצועים ומתנות יום הולדת, בסכום כולל של כ-6,000 שקל בחודש עבור שני הילדים.
השופט זגורי דחה את תביעת האישה למזונות מעבר להשתכרותה וקבע כי היא משתכרת היטב למחייתה ופסיקת מזונות מעבר לכך תנציח קשר נישואים הקיים למעשה רק "על הנייר".
(תמ"ש 55615-10-12)
