ביהמ"ש קיבל ערעור שהגישה עיריית פ"ת וקבע כי היא לא הפרה זכות יוצרים ברעיון לאתר בעלי כלבים באמצעות בדיקת דנ"א בגללים שהושארו ברחובות והשוואתו לנתוני מאגר גנטי שיוקם, אלא יישמה אותו מבלי להעתיק את דרך ביטויו
בית המשפט העליון קיבל את ערעור עיריית פתח תקווה וקבע כי לא היא הפרה זכויות יוצרים ברעיון לאתר בעלי כלבים באמצעות בדיקת דנ"א בגללים שהושארו ברחובות העיר והשוואתה לנתוני מאגר גנטי שיוקם. השופט נעם סולברג קבע כי הרעיון עצמו אינו מוגן בזכויות יוצרים, והעירייה יישמה אותו אך לא העתיקה את דרך ביטויו.
מזה שנים מתקשות הרשויות המקומיות בטיפול בבעיית גללי כלבים ברחובות. המשיב, הרי זיסו, הגה רעיון לאיתור בעלי הכלבים הסוררים באמצעות בדיקות DNA בצואה והציגוֹ לפני המופקדים על הנושא במספר רשויות מקומיות. תחילה, פנה המשיב לעיריית ראשון לציון והציג בפניה מצגת בנושא. מאוחר יותר התקיימה פגישה במשרדי השירות הווטרינרי העירוני, שבה הוצע מודל של הקמת מאגר דנ"א כלבים על ידי לקיחת דגימות מכלבים בבואם לקבל חיסון נגד כלבת, והשוואת הנתונים במאגר לדנ"א שיופק מהצואה שהושארה ברשות הרבים, מה שיוביל לזיהוי בעלי הכלבים והטלת אמצעי אכיפה מתאים.
בעקבות פגישות אלו, נעשו מאמצים לשיתוף פעולה עם המשרד לאיכות הסביבה, אולם אלו לא נשאו פרי. במקביל, ניהל המשיב מגעים עם עיריית פתח תקווה, ולאחר סדרת פגישות סוכם על פיילוט ראשוני ליישום הרעיון באחת השכונות ואושר תקציב לכך. עם זאת, העירייה לא שעתה לפניותיו של זיסו שהציע את שירותיו לצורך ביצוע הפיילוט והחליטה לפעול לבדה.
זיסו הגיש תביעה לבית המשפט המחוזי בבקשת סעד הצהרתי לפיו הוא בעל זכות היוצרים ברעיון. בית המשפט קיבל את התביעה וקבע כי הוא בעל זכות היוצרים ברעיון שבמחלוקת וכי יש לראות בביטויו של הרעיון משום יצירה ספרותית מוגנת. עוד נקבע כי נוכח העובדה שעיריית פתח תקווה מודה בפה מלא שהחליטה לבצע את הפרויקט בעצמה, אין קושי בקביעה כי היצירה הועתקה.
בית המשפט העליון קיבל את ערעור העירייה על החלטת בית המשפט המחוזי וקבע כי זכות יוצרים אינה חלה על רעיון, אלא על אופן ביטויו, קרי דרך יישומו.
השופט נעם סולברג ציין כי עיריית פתח תקווה ישמה את הרעיון שביסוד יצירתו של המשיב, קרי הקמת מאגר DNA באמצעות דגימות שתלקחנה מכלבים. עם זאת, לא הוכח שהעירייה "העתיקה" את דרך הביטוי שבמסגרתו הובע הרעיון, קרי המצגת והצעת המחקר שהגיש המשיב למשרד לאיכות הסביבה. בנסיבות אלה, סבר השופט כי מדובר בישום רעיון להבדיל מהעתקת דרך ביטויו ועל כן אין מנוס מקבלת הערעור.
עוד קבע השופט כי כאשר רעיון ניתן לביטוי רק בדרך אחת מסויימת, אין הגנה בזכויות יוצרים על הביטוי. במקרה זה, קבע בית השופט סולברג, מבין כל ההגנות בדיני הקניין הרוחני, התחום שמגן באופן הנרחב ביותר על זכויותיו של יוצר הרעיון הוא תחום הפטנטים מקום בו הרעיון מבשיל ל"אמצאה" שיש בה משום התקדמות בתחומהּ ומקורהּ הוא במוחו של היוצר. ברם, המשיב לא הוכיח כי הרעיון הטכנולוגי אכן שקול ל"אמצאה" ועל כן לא יוכל לזכות בסעד מתאים מכוח דיני הפטנטים. השופט ציין כי לא מן הנמנע שהמשיב יוכל לזכות בסעד שמקורו בדינים אחרים כגון חוזה מכללא או דיני היושר, אך משהדבר לא נטען על ידו ובהיעדר תשתית לכך, לא ניתן לקבוע בכך דבר.
