שלח לחבר
דף הבית > חדשות משפטיות > העליון מתנגד להחמרת הענישה בעבירות שוד המבוצעות על ידי מבקשי מקלט

חדשות

העליון מתנגד להחמרת הענישה בעבירות שוד המבוצעות על ידי מבקשי מקלט
העליון מתנגד להחמרת הענישה בעבירות שוד המבוצעות על ידי מבקשי מקלט
01/05/2013, ליאור שדמי שפיצר

ביהמ"ש הקל בעונשם של מבקשי מקלט מסודן ומאריתראה שהורשעו בשוד של טלפונים סלולריים מעוברות אורח, וקבע כי הגדרת תופעה עבריינית כ"מכת מדינה" לצורך החמרת רף הענישה צריכה להתבסס על עובדות 

"הגדרת תופעת עבריינות על ידי בית המשפט כ'מכת מדינה', שיקול שעשוי להצדיק החמרה ברף הענישה, צריכה להיעשות בזהירות ראויה ולהסתמך על נתונים אמפיריים שיש בהם כדי לעגן את מסקנתו". כך קבע בית המשפט העליון בערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שגזר את עונשם של שני מבקשי מקלט, האחד אזרח סודן והשני אזרח אריתראה, שהורשעו בעבירות של שוד.

שני המערערים הורשעו בשוד לאחר שבשני אירועים שונים תקף כל אחד מהם עוברת אורח ושדד או ניסה לשדוד ממנה אייפון. בית המשפט המחוזי הטיל על האחד עונש מאסר בפועל של ארבע וחצי שנים ועל השני עונש מאסר של ארבע שנים. בשתי הפרשות נקבע כי יש להחמיר את רף הענישה בעבירות שוד המבוצעות על ידי מבקשי מקלט בישראל.

בערעורים שהוגשו על גזרי הדין והדיון בהם אוחד, טענו באי-כוחם של המערערים, עוה"ד עלאא מסארווה וטל ענר מהסנגוריה הציבורית, כי לא הונח לפני בית המשפט המחוזי בסיס עובדתי שאפשר לו לקבוע כי קיימת תופעה של פשיעה מוגברת בקרב "אוכלוסיית הזרים". לטענתם, העונש הראוי בנסיבות העניין הוא לא יותר משנתיים מאסר בפועל, ולכן אין זה לגיטימי להחמיר במדיניות הענישה דווקא עם מבקשי מקלט או מהגרי עבודה, ועל בית המשפט להדיר רגליו מהדיון הפופוליסטי הניטש בציבור הרחב בנוגע לפליטים ומבקשי המקלט.

בית המשפט העליון קיבל חלקית את הערעורים והקל בעונשם של המערערים בנימוק שבית המשפט המחוזי החמיר איתם יתר על המידה. השופטים יורם דנציגר, אורי שהם ואליקים רובינשטיין קבעו כי על בית המשפט לנקוט מידת זהירות ראויה בטרם יגדיר תופעת עבריינות זו או אחרת כ"מכת מדינה", שכן קביעה זו חושפת את אותו שופט להטיה שעלולות להיות לה השלכות בלתי רצויות. לכן, נקבע כי במקום שבו נטען כי תופעה עבריינית מסוימת היא בגדר "מכת מדינה", דרך המלך היא להשתית טענה זו על מידע המבוסס על מחקרים אמפיריים ועל נתונים סטטיסטיים.

השופט דנציגר הבהיר כי אמנם יש לאפשר לערכאה הדיונית הנחשפת למספר גדול של כתבי אישום ותיקים דומים מרווח שיקול דעת וגמישות להסיק מסקנות אודות התגברותה של פשיעה בתחום מסוים, גם אם לא הובאו בפניה נתונים עובדתיים חד משמעיים. עם זאת, בית המשפט אינו רשאי להתחשב לצורך קביעת רף הענישה בהשתייכותו של נאשם לקבוצה מסוימת באוכלוסייה. "בחברה מתוקנת לא ניתן להשלים עם קיומו של סטנדרט ענישה כפול. גזירת עונש בהתאם למוצאו של אדם, מינו, עדתו או דתו כמוה כשקילת שיקולים זרים, והיא עלולה לגרור השלכות חברתיות קשות כגון תיוג שלילי והכתמה של הקבוצה הרלוונטית", כתב השופט בפסק הדין.

במקרה זה הובהר כי בית המשפט המחוזי לא החמיר עם המערערים בשל היותם מבקשי מקלט, אלא התייחס להחמרה עקרונית ושוויונית ברף הענישה הנוהג בעבירות שוד בנסיבות דומות, גם ביחס לנאשמים אזרחי ישראל. עם זאת, נקבע כי חומרת העבירה אינה מצדיקה את העונש החמור שהוטל. "גם החמרה ברף הענישה צריך שתיעשה באופן מדוד, מתון והדרגתי", ציין השופט דנציגר.

 

(ע"פ 5535/12)

בנוסף אולי יעניין אותך
הרשמה לניוזלטר
באפשרותכם להירשם לניוזלטר תקדין ולהתעדכן באופן יומי בחדשות המשפטיות החמות ביותר, בתקצירי פסקי הדין החשובים ביותר שניתנו לאחרונה, בעידכוני החקיקה ובעוד מידע חשוב. כל שעליכם לעשות הוא להקליד את כתובת הדוא"ל שלכם ותקבלו את הניוזלטר לתיבת הדואר שלכם.
הרשם עכשיו
תקדין
/HashavimCmsFiles/images/banners/300x300-baner-commit.png
153 | S:150