ביה"ד הארצי לעבודה דחה את ערעור המדינה על חיובה למסור לנאשמות בעבירות של העסקת עובד זר במשק בית מידע לצורך הוכחת אכיפה בררנית: "נתונים סטטיסטיים על אכיפה ונהלים להגשת כתבי אישום הם מידע רלוונטי לבירור האשמה"
בית הדין הארצי לעבודה דחה את ערעור המדינה על החלטות בית הדין האזורי להורות לה למסור לנאשמות בעבירות של העסקת עובד זר במשק בית מידע לצורך הוכחת אכיפה בררנית. בתוך כך, התווה בית הדין קווים מנחים לבחינת השאלה מהו חומר חקירה שהעיון בו הוא זכות חוקתית של הנאשם, וקבע כי הוא כולל גם כתבי אישום שהוגשו נגד נאשמים אחרים בעבירות זהות, נתונים סטטיסטיים בדבר אכיפה וכן נהלים בקשר להגשת כתבי אישום.
נגד כל אחת מהמשיבות הוגש כתב אישום לבית הדין האזורי לעבודה, שייחס להן עבירות של העסקת עובדת זרה במשק בית ללא היתר. במסגרת שני התיקים, טענו המשיבות טענת "הגנה מן הצדק" שעניינה אכיפה בררנית. לשיטתן, הגשת כתבי האישום נגדן הייתה מנוגדת למדיניות הנהוגה בעבירות מנהליות, שעניינה הטלת קנסות. לצורך הוכחת הטענה ביקשו המשיבות לקבל חומר חקירה, ובכללו מידע ונתונים סטטיסטיים בקשר להליכי אכיפה שנעשו בעניין עבירות זהות בין השנים 2008-2010. בית הדין האזורי קיבל את הבקשות בחלקן, וקבע כי מדובר במידע רלוונטי לבירור האשמה.
המדינה הגישה ערר על ההחלטה בטענה שהחומר המבוקש אינו "חומר חקירה". לטענתה, ההליך המתאים במקרה זה הוא בקשה מכוח חוק חופש המידע, זאת כדי להביא בחשבון גם את ההגנה על פרטיותם של אותם נאשמים בכתבי האישום המבוקשים.
השופט אילן סופר דחה את הערעור וקבע כי התכלית העיקרית של זכות העיון בחומר חקירה היא לאפשר לנאשם למצוא בחומר ראיות לחפותו וכן לאפשר לו להיערך כראוי למשפט. תכליות נוספות הן החתירה להגיע לחקר האמת ואיזון פער הכוחות בין המדינה לנאשם. עוד ציין השופט סופר כי בפסיקת בית המשפט העליון נקבע כי אין לפרש את המונח "חומר חקירה" באופן מצומצם המוגבל במישרין לעבירה המיוחסת לנאשם. המבחן שנקבע בפסיקה לצורך הגדרת חומר חקירה הוא מבחן הרלוונטיות של החומר לכתב האישום, כאשר ההכרעה בעניין תיעשה על פי תכלית הזכות לאפשר לנאשם משפט הוגן.
שיקול נוסף שמנה השופט הוא הקושי האינהרנטי הטמון בהוכחת טענת אכיפה בררנית, הנובע מכך שכל המידע הרלוונטי מצוי בידי הרשות ואין לנאשם גישה אליו. לפיכך, קיים אינטרס להקל עם הנאשם בהוכחת הטענה ולאפשר לו לקבל מידע ונתונים מהרשות, לרבות נתונים סטטיסטיים ונתונים על מדיניות האכיפה.
במקרה זה קבע בית הדין כי הנתונים שביקשו המשיבות בשני התיקים הם אכן חומר חקירה שנחיצותם הוכחה, וכי מסירת המידע אינה יוצרת הכבדה ניכרת על הרשות או פוגעת בצדדים שלישיים במידה העולה על האינטרס שלהן למשפט הוגן.
