שופט בית המשפט העליון בדימוס, שהיה אחד התובעים במשפטו של אדולף אייכמן, סיפר בהרצאה שנשא אתמול בכנסת על חוויותיו מהמשפט: "הסיפורים של העדים רדפו אותנו בלילה"
"עברו יותר מ-50 שנה מאז משפט אייכמן ואני נדהם לראות כל פעם מחדש איך עם השנים, גוברת ההתעניינות במשפט הזה. אני מוזמן כל פעם להרצות בפני בני נוער גרמנים ובכל מיני פרלמנטים ומוצא שיש רצון כן לדעת ולזכור את מה שעבר על העם היהודי". כך סיפר אתמול שופט בית משפט העליון גבריאל בך, ששימש כאחד התובעים במשפטו של אדולף אייכמן, בהרצאה שנשא בכנסת.
בך, יליד 1927, שכיהן כפרקליט המדינה בין השנים 1969-1982 וכשופט בית המשפט העליון בשנים 1997-1982, היה שותף בהכנת התביעה במשפט אייכמן בשנים 1960-1962. בהרצאתו בכנסת סיפר בך כי במשך תשעה חודשים ישב בבית הכלא שבו הוחזק אייכמן והכין את תיק התביעה. "המפגש עם אייכמן לא היה קל", נזכר בך. "לקראת המשפט קראתי את כל המסמכים ולמדתי את מה שאייכמן עולל ליהודים בכל רחבי אירופה. נדהמתי כל פעם מחדש לגלות כי הוא אף פעם לא הביע חרטה על מעשיו. להפך, הוא היה גאה בכך שהצליח למנוע הצלת יהודים. במהלך הכנת התיק נתקלתי גם בפניות של גורמים בכירים בכל מיני מדינות שניסו להציל יהודים, ובתשובתו של אייכמן שתמיד היתה שלילית, שכן לטענתו, הצלה של יהודים אחדים תפגע בתוכנית להשמדתם".
בך סיפר כי הרגעים הקשים ביותר במשפט היו אותן עדויות, סיפורים אישיים של ניצולים שהיה צורך להכין אותם לעדות. "הסיפורים האלה רדפו אותנו בלילה. אותו ילד שהוכנס לתא גזים ולבסוף ניצל ואותה אמא ששאלו אותה האם לירות בה או בבן שלה קודם. אני זוכר שבאחת הפעמים הקרנו סרט דוקומנטרי שהביא עדויות על מה שקרה במחנות. אני לא הסתכלתי על הסרט אלא על אייכמן, וראיתי שהוא היה אדיש לזוועות שהוצגו בסרט".
בך דיבר בנוסף על החשיבות של רגע פתיחת המשפט: "כשדגל ישראל מונף וסמל המדינה נמצא מאחורי דוכן השופטים, נכנסו שלושה שופטים ישראלים ואדולף אייכמן קם בפניהם. כולם הבינו ברגע הזה את המשמעות האמתית של הקמת מדינת ישראל".
