השופטת מירה דהן קבעה כי אין תוקף להסכם שלא אושר בביהמ"ש, במיוחד לאור העובדה שהבת הקטינה הפכה שלא בהסכמתה לצד בחוזה מקרקעין שערכו הוריה, מבלי שהאינטרסים שלה נבחנו
בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב דחה תביעה לקיום הסכם ממון בין בני זוג, הקובע כי במקרה של בגידה או פרידה יועברו זכויותיו של הבעל בדירת המגורים המשותפת, המסתכמות ב-1/3 מהדירה, לבתו הקטינה. בית המשפט קבע כי היות שההסכם לא אושר על ידי בית משפט אין לו כל תוקף. זאת, במיוחד לאור העובדה כי הוא הפך את הקטינה לצד בהסכם שנעשה על ידי הוריה, שלא בהסכמתה ומבלי שהאינטרסים שלה נבחנו על ידי בית המשפט.
בין בני הזוג, הורים לשלושה ילדים, נערך הסכם ממון הקובע הפרדת נכסים ביניהם, כאשר כל זכויותיו של הבעל במקרקעין מסתכמים ב-1/3 מהזכויות בדירת המגורים המשותפת שנרכשה לאחר הנישואים, ואילו האישה היא בעלת יתרת הזכויות בדירה.
הקרע בין בני הזוג אירע לאחר שהאישה גילתה כי לבעלה יש מערכת יחסים בת מספר חודשים עם אישה אחרת. לטענתה, למרות שברון הלב שנגרם לה ולאחר תחנוניו של הבעל כי תואיל לסלוח לו, היא הסכימה לשקם את היחסים אך התנתה זאת בהסכם שיוכיח את מחויבותו לשלום בית, תוך החלת סנקציה אם יופר. במסגרת ההסכם, שנערך בפני עורכת דין, חברה קרובה של בני הזוג, נקבע כי אם יבחר הבעל להיפרד או ינהל רומן עם אישה אחרת מחוץ לנישואים, יעברו זכויותיו בדירת המגורים לבתו הבכורה ואילו האישה תמשיך להחזיק בזכויותיה.
לאחר שהבעל עזב את הבית ועבר להתגורר עם המאהבת שלו, הגישה האישה בקשה לצו עשה על מנת להוציא לפועל את ההסכם ולהעביר את זכויות הבעל בדירה לבת.
לטענת הבעל, כל התנהלותה של האישה עד לחתימת ההסכם היא פרשת הונאה חמורה שנעשתה תוך ניצול מצוקתו ובניסיון לנשלו מ"שארית הפליטה" של רכושו שנותרה בידו לאחר 15 שנות נישואים. לטענתו, האישה שיחקה משחק כפול, כאשר מצד אחד הציגה מצג לפניו היא מעוניינת בפיוס ביניהם, אך מאחורי הקלעים קשרה קשר עם חברתה עורכת הדין על מנת להכשיר את הקרקע לנישולו מזכויותיו בדירה.
השופטת מירה דהן דחתה את טענותיו של הבעל וקבעה כי פרטי ההסכם היו ידועים לו ונבחנו על ידו, לאחר שניהל משא ומתן ממושך וקפדני על תנאיו ואישר את תוכנו. עם זאת, נקבע כי היה על הצדדים לקבל את אישור בית המשפט להסכם הממון ביניהם.
לדברי השופטת, אילו היו מביאים את ההסכם לאישור בית המשפט, אין ספק כי הוא לא היה מאושר ככתבו וכלשונו, שכן הוראותיו "חודרות מעבר לקו התפר העדין שבין בני זוג" ונוגעות גם לצדדים שלישיים. "אילו היו מגיעים הצדדים לאישור ההסכם ובית המשפט היה מבהיר לבעל כי התחייב למעשה, בהתחייבות משפטית תקפה אשר סנקציה בצדה, שלא לבגוד באשתו, או אז ספק אם עוד היה עומד הבעל על התחייבותו ועוד ספק אם היה משכלל את ניסיונו לפייס את האישה לכדי חוזה של ממש. זהו בדיוק תפקידו של בית המשפט – לבדוק היטב, לחקור ולוודא כי הצדדים הבינו על מה חתמו וכי לכך כיוונו מראש", כתבה השופטת דהן.
משלא אושר הסכם הממון בבית משפט, נקבע כי אין לו כל תוקף ולא ניתן לאכוף אותו. זאת, במיוחד לאור העובדה כי עניינו של חוזה זה הוא עסקת מקרקעין שעושה נציגו של קטין בשמו, הטעונה אישור של בית משפט לפי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. השופטת דהן ציינה כי גם אם מדובר בהסכם עתידי מותנה, הרי שהקטינה הפכה שלא בהסכמתה ומבלי שהאינטרסים שלה נבחנו להיות צד להסכם, ואף צד להליך מול אביה בבית המשפט.
(תמ"ש 3517-08-11)
