לטענת התובע, החברה המפעילה את לוח המודעות המקוון העלימה מעיני הגולשים את העובדה שהם מחויבים שלא כדין עבור שיחות ומסרונים למספרים וירטואליים, הנחזים להיות מספרי הטלפון של מפרסמי המודעות
בית המשפט המחוזי אישר הגשת תובענה ייצוגית כנגד החברה המפעילה את לוח המודעות המקוון yad2, שבה נטען כי החברה העלימה מעיניהם של הגולשים את העובדה שהם מחויבים שלא כדין עבור שיחות ומסרונים למספרים "וירטואלים" הנחזים להיות מספריהם של מפרסמי המודעות. בית המשפט קבע כי קיימת אפשרות סבירה להוכחת עילת ההטעיה לפי חוק הגנת הצרכן וכן עשיית עושר ולא במשפט.
התביעה הוגשה נגד חברת קורל-תל, הבעלים והמפעילה של אתר האינטרנט yad2 שמהותו לוח מודעות מקוון שניתן לפרסם בו מודעות למכירת והשכרת נכסים, חפצים, שירותים וכיו"ב. בתחילה, היו מספרי הטלפון של המפרסמים באתר מופיעים במודעות לצורך יצירת קשר עמם, אך החל משנת 2010 החלה החברה להציע שירות המעניק למפרסמים שאינם מעוניינים בחשיפת מספרם האמיתי, אפשרות לפרסם מספר "וירטואלי" שאליו יוכלו המתעניינים להתקשר. המחייג למספר הוירטואלי היה מופנה למרכזייה וממנה היו השיחות יוצאות אל הטלפון של מפרסם המודעה. לשם מתן השירות התקשרה החברה עם חברה אחרת, וזו מצידה התקשרה עם חברת סלקום כדי שתוכל להקצות קווי טלפון ייעודיים למפרסמים באתר.
על פי סעיף 11(א) לחוק התקשורת (בזק ושידורים), מחויב כל גורם שקיבל רישיון למתן שירותי בזק לעשות זאת באורח תקין וסדיר לפי תנאי הרישיון, התקנות והכללים. על פי הרישיון שניתן לסלקום, נאסר עליה לגבות תשלום עבור מספר שירותים ובכלל זאת "משך זמן הקמת הקשר"– מרגע השלמת החיוג ועד למענה. לעניין שיחה המועברת לתא קולי, נקבע ברישיון כי על החברה להשמיע למתקשרים הודעה קולית מקדימה שמשכה שתי שניות לפחות, שתאפשר לו לנתק את השיחה ללא חיוב.
לטענת התובע, אביהוא רז, כאשר מתקשרים למספר טלפון וירטואלי נשמעת הודעה לפיה מיד יועבר המחייג למפרסם המודעה. לאחר ההודעה נשמע צליל חיוג, ואחרי שמנתקים את הטלפון המכשיר מורה כי התקיימה שיחה אף אם לא ענה איש מעברו השני של הקו. בכך, טען רז, הופרו הוראות הרישיון למתן שירותי רט"ן (שירותי רדיו טלפון נייד בשיטה התאית) וכן הוראות חוק התקשורת והגנת הצרכן מאחר שהמטלפן מחויב בתשלום תמורת זמן הקמת הקשר. עוד נטען כי גם מסרון שנשלח למספר וירטואלי אינו מגיע ליעדו, אך השולח מחויב בגינו בכל זאת, מבלי שהחברה מיידעת את הגולשים באתר על כך. על כן, לשיטתו, מטעה החברה את ציבור לקוחותיה, מפרה את חובות תום הלב והזהירות שלה ומתעשרת שלא כדין על חשבונם.
השופטת שושנה אלמגור קיבלה את הבקשה לאישור התביעה כייצוגית וקבעה כי קיימת אפשרות סבירה שייקבע כי החברה אכן מטעה את הצרכנים, שכן תנאי השימוש בשירות המפורסמים באתר יכולים לגרום להם להבין כי עלות השיחה למספר וירטואלי כמוה כעלות השיחה למספר רגיל. בנוסף, קיימת הטעיה במחדל, מאחר שבמודעות לא צוין שעלות השיחה למספר וירטואלי יקרה יותר. בנוגע למסרונים, קבעה השופטת אלמגור כי אין מחלוקת שמסרון הנשלח למספר וירטואלי אינו מגיע ליעדו. עם זאת, גם אם הדבר צוין בתנאי השימוש באתר, הרי שהמתעניינים במודעות אינם מחויבים לעיין בתנאים אלו ועל כן אינם יכולים לדעת זאת. עניין זה, לדעת השופטת, מקבל משנה תוקף לאור העובדה שמספר וירטואלי אינו שונה בחזותו מכל מספר טלפון "רגיל" אחר.
