ביהמ"ש קבע כי השינויים שערכה ההוצאה בלקט האגדות שתרגמו וערכו רבניצקי וח"נ ביאליק, שכללו השמטת המבואות, הניקוד והביאורים שהוסיפו היוצרים, פגעו בשלמות היצירה ובערכה הספרותי
בית המשפט המחוזי קיבל חלקית תביעה של יורשי י"ח רבניצקי בגין פרסום יצירתו המשותפת עם ח"נ ביאליק – "ספר האגדה", תוך השמטת פרקים, דברי הסבר וביאורים שכתבו היוצרים. נקבע כי ליורשים אין זכות יוצרים ביצירה, אולם הם זכאים לפיצוי בגין הפגיעה בזכותם המוסרית.
ספר האגדה שיצרו המשורר ח"נ ביאליק והעורך והמו"ל יהושע חנא רבניצקי הוא לקט של אגדות ממקורות שונים, שנבחר, תורגם, נערך ושוכתב על ידי המשורר חיים נחמן ביאליק והסופר והעורך יהושע חנא רבניצקי, תוך הוספת מבואות, דברי הסבר, ניקוד וביאורים פרי עטם.
הספר יצא לרגל 60 שנה לעצמאות ישראל במשרד סדרת ספרים חגיגית בשם "עם הספר" שהוציאה הוצאת הספרים "משכל", שבה תמצית של אוצרות הרוח ונכסי התרבות המהווים את קאנון הספרות היהודית והעברית. לצורך פרסום ספר האגדה, התקשרה הוצאת משכל בהסכם עם הוצאת כנרת, בעלת הזכויות ביצירה, שבמסגרתו התחייבה לפרסם את היצירה בשלמותה וללא השמטות. למרות זאת, בסופו של דבר, בשל אילוצי זמן ותקציב, המהדורה של ספר האגדה שפורסמה בסדרת עם הספר כללה רק חלק מהיצירה, ובנוסף הושמט הניקוד שהופיע ביצירה המקורית וכן הושמטו דברי הפרשנות, ההסברים והביאורים שנכתבו על ידי ביאליק ורבניצקי.
לטענת התובעים, ניניו ויורשיו של רבניצקי, הוצאות הספרים משכל וכנרת הפרו את זכויות היוצרים שלהם בספר האגדה ופגעו בזכותם המוסרית ביצירה. משכל וכנרת טענו מנגד כי לתובעים אין זכות יוצרים או זכות מוסרית בספר האגדה, אך גם אם ייקבע כי זכותם הופרה, הרי שעומדת לנתבעות ההגנה בסעיף 50 לחוק זכות יוצרים, וזאת בשל המטרה שלשמה פורסמה היצירה – הנגשת הספר לכלל הציבור.
השופטת ענת ברון דחתה את התביעה נגד משכל וכנרת בגין הפרת זכויות היוצרים בספר האגדה, אך קיבלה את התביעה בגין הפרת הזכות המוסרית נגד הוצאת משכל בלבד.
השופטת ברון קבעה כי הראיות בנוגע לזהות בעלי זכות היוצרים בספר האגדה הן נסיבתיות בלבד – מחד, במסגרת הסכם שנחתם מול המוציאה לאור של המהדורה החדשה של "ספר האגדה" צוינו הוצאת כנרת והתובעים כבעלי זכויות היוצרים ביצירה. מאידך, ממועד פרסום המהדורה הראשונה של היצירה, עוד בחייו של רבניצקי, ובמשך למעלה ממאה שנים, צוין על גבי הספרים כי הוצאת דביר (שנרכשה על ידי הוצאת כנרת) היא בעלת זכויות היוצרים ביצירה. בנוסף, ציינה השופטת כי ככל הנראה שכר הסופרים המשולם לתובעים ניתן בתמורה להעברת זכות היוצרים לידי הוצאת כנרת, כאשר עצם התשלום אינו מהווה הוכחה כי זכות היוצרים מצויה בבעלות התובעים.
לעומת זאת, הוכח כי הזכות המוסרית ביצירה, הכוללת גם את הזכות לשלמות היצירה, מסורה לתובעים. במקרה זה הושמטו מהיצירה הניקוד, ההקדמה, הפירושים והביאורים שנכתבו על ידי ביאליק ורבניצקי, המהווים חלק אינטגרלי ממנה. השופטת ברון קבעה כי בשינויים שבוצעו ובחלקים שהושמטו פגעה הוצאת משכל באופן בלתי סביר בשלמות היצירה ובערכה הספרותי הייחודי, עד כדי פרסום יצירה שונה מהיצירה המקורית.
הוצאת משכל חויבה לפצות את התובעים בסכום של 100 אלף שקל. בפסיקת הפיצוי הביא בית המשפט בחשבון את העובדה כי הוצאת משכל היא הוצאת ספרים ותיקה ומכובדת, מהגדולות בישראל, ולכן מצופה ממנה להכיר בחשיבותה של הזכות המוסרית של יוצר ביצירתו ולהבטיח את ההגנה על זכות זו במהלך פעילותה העסקית.
השופטת דחתה את דרישת הפיצוי גם מהוצאת כנרת וקבעה כי ההוצאה פעלה להגן על שלמות היצירה בסדרת עם הספר, ובתוך כך חייבה את הוצאת משכל שלא לערוך כל שינוי או השמטה ביצירה, למעט שינויים עיצוביים. בכל הנוגע לזכות מוסרית, צוין כי החוק אינו מטיל אחריות על מי שמרשה ביצוע פעולה פוגענית וזאת להבדיל מהטלת האחריות על מבצע הפעולה.
