נהגת שקיבלה קנס על עבירת מהירות גילתה שהוטל עיקול על חשבון הבנק שלה. ביהמ"ש דחה את בקשתה לפיצוי: "מחומר הראיות עולה תמונה עגומה בדמות רצף בלתי סביר של מעשים ומחדלים שגויים של כל הגופים הרלוונטיים"
נהגת שעברה עבירת מהירות קיבלה הודעת קנס, אך במקום לשלמו או לבקש להישפט – הגישה תביעה לבית משפט לתביעות קטנות שקבע כי הקנס התיישן. במקביל, נרשמה התביעה בטעות כבקשה להישפט אצל רשויות האכיפה. חרף זאת, נמשכו הליכי הגבייה נגדה, עד שהוטל עיקול על חשבון הבנק שלה ושל בעלה, שכתוצאה ממנו אף הוגבלו כרטיסי האשראי שלהם.
הנהגת, צביה אלהרר, הגישה שוב תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות בירושלים נגד המשטרה ורשות האכיפה והגבייה, בדרישה לפצותה בסכום של 30 אלף שקל, בטענה שהטלת העיקול שלא כדין פגעה בשמה הטוב וגרמה לה לנזקים ממוניים ולעוגמת נפש.
בית המשפט לתביעות קטנות דחה את התביעה וקבע כי מחומר הראיות עלתה "תמונה עגומה בדמות רצף בלתי סביר של מעשים ומחדלים שגויים של כל הגופים והנפשות הרלוונטיים", שבעטיה הוטל בסופו של יום העיקול על חשבונה של אלהרר.
הרשם הבכיר ניר נחשון ציין כי "התביעה הנ"ל היא תולדה של אי הבנת התובעת את החוקים והתקנות שעל פיהם ולאורם מחויבים אזרחי מדינת ישראל לנהוג". תחילתה של מסכת השגגות בהתנהלותה של אלהרר, שהגישה תביעה במקום לשלם את הקנס או להגיש בקשה מסודרת להישפט, והמשכה בפסק דין שיצא מטעם ערכאה שכלל אינה מוסמכת לדון בעניין פלילי. במקביל, קבע הרשם, שגו המשטרה ורשות האכיפה באי הגשת כתב הגנה לתביעה, וכן בסיווגה של התביעה כ"בקשה להישפט" ללא ביטול הליכי הגבייה שננקטו נגד התובעת באופן שפגע שלא כדין בזכות הקניין שלה.
הרשם נחשון קבע כי האחריות להטלת העיקול נוטה בעיקר לכיוונן של הנתבעות, אך גם לתובעת יש לייחס רשלנות תורמת בשיעור גבוה לאור נקיטתה בהליך לא נכון. יחד עם זאת, פסק הרשם כי אלהרר לא הוכיחה שנגרם לה נזק ממוני או כי שמה נפגע כתוצאה מהטלת העיקול ולכן אין לפצותה בגין כך. כמו כן, אף שסבר כי נגרמה לאלהרר עוגמת נפש בלתי מבוטלת – אין לפסוק לה פיצוי בהתחשב באשמה התורם, היקפו המצומצם של העיקול והעובדה כי הקנס שהוטל עליה בוטל בסופו של יום לפנים משורת הדין.
