ביהמ"ש למשפחה דחה את בקשתה של אם לערוך בדיקת אבהות לגבר נשוי שעמו היה לה קשר אינטימי לאחר שזה איים בהתאבדות, אך קיבל את תביעתה להכרה באבהות ולמזונות על סמך "מדרג הראיות"
בית המשפט לענייני למשפחה דחה בקשתה של אישה לחייב גבר שעמו היה לה קשר אינטימי לבצע בדיקת רקמות להוכחת אבהותו על בנה הקטין, לאחר ששוכנע כי החשש מפני פגיעה נפשית וגופנית וביצוע מעשה אובדני על ידי הגבר עולה על הפגיעה באינטרסים של הקטין. עם זאת, בית המשפט שוכנע, כי האם הרימה את הנטל להוכיח את אבהותו של הגבר וקיבל את תביעתה למזונות.
התובעת היא רווקה ואם לשני ילדים – בת בכורה שנולדה מגבר אקראי אשר הכיר באבהותו לאחר שנאלץ לבצע בדיקת רקמות, והבן הקטין נשוא התביעה. התובעת ביקשה להצהיר כי הנתבע, עורך דין במקצועו, נשוי ואב לשניים, הוא אבי בנה ולחייב אותו במזונות. זאת, לאחר שלטענתה, השניים ניהלו מערכת יחסים במשך שלוש שנים וקיימו יחסי מין סמוך למועד ההתעברות.
לטענת התובעת, הנתבע הגיש תלונה במשטרה על גניבת דבר במרמה (גניבת זרע) והביע את נכונותו לשלם מזונות, ולכן קיים סיכוי יותר מסביר שהוא אכן אביו של הקטין, ויש לחייבו בביצוע בדיקת רקמות להוכחת אבהותו.
הנתבע הכחיש את טענת התובעת כי הוא אבי בנה, וסירב לבצע בדיקת רקמות בטענה כי מצבו הנפשי אינו מאפשר זאת, ואיים כי אם יחויב בביצוע הבדיקה הוא יתאבד. בנוסף, טען הנתבע כי התובעת קיימה יחסים עם כמה גברים ולכן מתירנותה המינית מטילה עליה נטל מוגבר להוכיח שהוא האב היחיד האפשרי.
השופטת אלה מירז קבעה כי על פי חוק מידע גנטי, ניתן לחייב גבר לבצע בדיקת רקמות בניגוד לרצונו. השופטת ציינה כי המחלוקת בין הצדדים לגבי מועד קיום היחסים עומד על פרק זמן של כשבועיים, שאינו פרק זמן ארוך בנסיבות העניין, ולכן גרסתה של התובעת עשויה להתברר כנכונה, ויש מקום לכאורה להורות על חיוב הנתבע לבצע בדיקת רקמות חרף התנגדותו.
עוד קבעה השופטת כי ככלל, זכותו של הקטין לדעת מי אביו גוברת על זכותו של הנתבע לפרטיות ועל רצונו שלא לפגוע במשפחתו. אולם, נוכח מצבו הנפשי והעובדה כי הילד אינו יודע מי אביו ולא תצמח לו תועלת מביצוע הבדיקה, שכן אין בכוונת הנתבע להיות עמו בקשר, לראותו או להכיר בו בכל דרך שהיא – אין לחייבו בביצוע הבדיקה בניגוד לרצונו. השופט מירז הדגישה כי החשש מפני פגיעה נפשית וגופנית וביצוע מעשה אובדני על ידי הנתבע, שנתמך במקרה זה בעדותם של הפסיכותרפיסט והפסיכיאטר המטפלים בו, עולה במקרה זה על הפגיעה באינטרסים של הקטין.
בנסיבות אלה, קבעה השופטת, יש מקום להכריע בעניין האבהות בדרך של "מדרג הראיות", כאשר מידת ההוכחה הדרושה היא כמקובל במשפט האזרחי. במקרה זה, לאור הראיות שהוצגו, בהן הוכחת קיום יחסי מין בסמוך למועד ההתעברות, העובדה כי הנתבע הגיש תלונה במשטרה על גניבת זרע, סירב לערוך בדיקת רקמות אך היה מוכן לשלם מזונות עוד בטרם נקבעה אבהותו –התובעת הוכיחה ברמת ההסתברות הנדרשת כי הנתבע הוא אביו של הקטין.
השופטת מירב חייבה את הנתבע לשלם לתובעת מזונות בסכום גלובלי של 1,950 שקל לחודש, והותירה לנתבע את האפשרות לבקש ביצוע בדיקת רקמות לשלילת אבהותו.
