ביה"ד לעבודה קיבל
את תביעתה של עובדת משק בית שפוטרה ללא שימוע כדין לאחר שהודיעה למעסיקיה על הריונה,
וחייב אותם לפצותה ב- 44 אלף שקל
בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קיבל את תביעתה
של עובדת משק בית שטענה כי פוטרה שלא כדין לאחר שהודיעה למעסיקיה על הריונה בחודש
השלישי. השופטת אריאלה גילצר כץ קבעה כי הסוגיה אמנם לא
באה בגדר חוק שוויון הזדמנויות בעבודה מאחר שהמעסיקים לא העסיקו שישה עובדים, אולם
התובעת הוכיחה כי פוטרה בסמוך לאחר חמישה חודשי עבודה רק על מנת שיתאפשר למעסיקים
לעקוף את חוק עבודת נשים ולפטרה ללא צורך בהיתר ממשרד התמ"ת.
התובעת, בת אל אברהם, עבדה בביתם של יצחק
ותהילה גינדי מידי יום, בהיקף משרה של כ-126 שעות בחודש. בחודש השלישי להריונה
יידעה אברהם את הנתבעים על ההריון, ואלו החליטו בתגובה
לפטר אותה לאחר כחמישה חודשי עבודה.
אברהם הגישה תביעה לבית הדין לעבודה לתשלום
פיצויי פיטורים בסכום של 76 אלף שקל וכן פיצוי של 50 אלף שקל בגין עוגמת הנפש
שנגרמה לה מהרעת תנאי עבודתה ומפיטוריה ללא שימוע כדין.
השופטת גילצר כץ
קבעה כי החשש שמעבר לתקופת העסקה של חמישה חודשים יהיה על הנתבעים לקבל היתר ממשרד
התמ"ת לפיטורים אינו יכול להוות שיקול לגיטימי לפיטוריה של העובדת. עוד נקבע
כי בני הזוג גינדי לא הוכיחו כי אברהם התרשלה בעבודתה וכי זו היתה
הסיבה לפיטוריה. טענתם כי אברהם שברה אגרטל או גרמה לנזקים אחרים לא הוכחה כלל
ועיקר, למרות שביתם רושת במצלמות שהקליטו את המתרחש.
בנוסף, נקבע כי אברהם פוטרה באופן מיידי מבלי
שנערך לה שימוע ומבלי שנמסר לה מכתב פיטורים. השופטת גילצר
כץ ציינה כי זכות השימוע היא מכללי הצדק הטבעי. וכי זוהי זכותו הראשונית של העובד
לדעת מהן הטענות המועלות נגדו ובהתאם להציג את נקודת ראותו ולנסות לשכנע את בעל
הסמכות לשנות החלטתו.
לאור זאת, קבעה השופטת כי פיטוריה של אברהם
נעשו בחוסר תום לב וללא סיבה מוצדקת אך ורק בשל הריונה,
ופסקה לה פיצוי בגובה תשע משכורות – שישה חודשים עד הלידה ושלושה חודשים נוספים
בגין אובדן דמי לידה, וכן פיצוי בגובה משכורת נוספת בגין אי עריכת השימוע, בסכום
כולל של 44 אלף שקל.