השופטת ענת ברון קבעה כי השכנה ניצלה את היותה של בעלת הדירה אישה הסובלת מהפרעת אישיות, ליבתה את המשבר ביחסיה עם בנה כדי לזכות בדירה והזדרזה ליצור קשר עם עורך דין ולקבוע עובדות בשטח
בית המשפט המחוזי בתל אביב ביטל עסקת מתנה, שבמסגרתה העניקה אישה במתנה את דירתה לשכנתה על רקע סכסוך בין בעלת הדירה לבנה היחיד. נקבע כי על אף שההתחייבות למתן המתנה הייתה בת תוקף ולכאורה ויתרה האישה על זכותה לחזור בה – התקיים פגם בהתקשרות בדמות עילת העושק. זאת, לאור היותה של בעלת הדירה אישה מסובכת מבחינה נפשית שהייתה שרויה במצוקה רגשית עמוקה, בתסכול ובכעסים, שאותם ניצלה השכנה ניצול ציני במודע ובחוסר תום לב.
האם היתה הבעלים של דירה ברמת גן, שבה התגוררה בגפה לאחר שהתאלמנה והתגרשה מבעלה השני, ומערכת היחסים שלה עם בנה היחיד ידעה עליות ומורדות במשך השנים
בערב יום הכיפורים נפגשה האם עם שכנתה בבית הכנסת והן הסכימו ביניהן כי האם תעביר את דירתה לידי השכנה ללא תמורה. כמה ימים לאחר מכן התייצבו השתיים במשרדו של עורך דין וחתמו בפניו על תצהירי העברה, שטר העברת זכויות בדירה וייפוי כוח בלתי חוזר.
לאחר זמן מה ביקשה האם לבטל את עסקת המתנה, בטענה כי יחסיה עם בנה הסלימו בסמוך לאותו ערב יום כיפור, כך שהיא הגיעה לבית הכנסת בסערת רגשות ושיתפה את השכנה במצוקתה ואף אמרה לה כי ברצונה להעניש את בנה. לטענתה, הנתבעת ניצלה את חולשתה כדי להשפיע עליה להעביר לה את הדירה, בכך שהזהירה אותה מפני האפשרות שבנה יבקש לנשלה מהדירה ולהשליכה לרחוב, והציעה לה כי הדירה תועבר אליה למשמורת בלבד עד שהיחסים עם הבן ישתפרו.
הנתבעת טענה מנגד כי התובעת היא זו שביקשה להעביר לה את הדירה ללא תמורה, לאחר שנוצר ביניהן קשר חם וקרוב. לטענתה, עסקת המתנה נעשתה מתוך מודעות ומרצונה החופשי של התובעת וכי היא זו הפעילה עליה לחצים עד שהתרצתה והסכימה לעסקה. בנוסף, טענה הנתבעת כי היא שינתה את מצבה לרעה מאחר ששילמה תשלומי מסים, ארנונה ושכ"ט לעורך הדין, וכי העסקה הושלמה באופן מהותי.
השופטת ענת ברון קיבלה את התביעה וקבעה כי דין העסקה להתבטל. זאת, מאחר שהעברת זכות הבעלות בדירה לא הושלמה ברישום ועל כן יש לסווגה כהתחייבות לתת מתנה בלבד. באשר לטענת הנתבעת כי היא שינתה את מצבה לרעה כשלקחה על עצמה תשלומים שונים בגין העסקה, קבעה השופטת ברון כי מדובר בהוצאות שעיקרן הוצא רק לאחר שהנתבעת קיבלה את הודעת הביטול, וזאת במטרה ליצור עובדות בשטח ולבסס בצורה מלאכותית את אחיזתה בדירה באמתלה של הסתמכות.
השופטת ציינה כי התובעת ויתרה לכאורה על זכותה לחזור בה מהמתנה כשחתמה על ייפוי כוח בלתי חוזר שאותו העניקה לעורך הדין, ועל כן אין תוקף להודעת הביטול ששלחה. יחד עם זאת, המומחים הפסיכיאטרים מטעם שני הצדדים היו תמימי דעים כי התובעת סובלת מהפרעת אישיות אשר עשויה להתבטא בתפקוד לקוי. בית המשפט התרשם כי במקרה זה התקיימו התנאים המצטברים המגבשים את עילת העושק, היכולה להביא לבטלות המתנה, גם כאשר מדובר במתנה שהושלמה וגם כאשר מדובר בהתחייבות.
העובדות מלמדות כי הנתבעת ניצלה את מצבה הנפשי ואת מצוקתה של האם ואף ליבתה והקצינה את כעסה כלפי בנה והסיתה אותה נגדו. בנוסף, הנתבעת הזדרזה ליצור קשר עם עורך דין שיכין את המסמכים לחתימה, כאשר פער הזמנים הקצר מדבר בעד עצמו ואינו מותיר ספק בדבר להיטותה לקבל את המתנה שנפלה בחיקה, תוך ניצול ציני של סערת הרוחות ורגשות התסכול והכעס של התובעת כלפי בנה.
לבסוף, נקבע כי התקיים גם הרכיב השלישי של עילת העושק, שכן לא נמצא כל אינטרס ממשי שיכול היה להוביל את התובעת לתת את הדירה במתנה לנתבעת עוד בחייה, בייחוד כאשר הדירה משמשת מזה שנים למגוריה והיא לא הבטיחה בהסכם את המשך מגוריה בה. לאור האמור, קבע בית המשפט כי מתקיימים שלושת רכיביה של עילת העושק, ועל כן נפל פגם בהתקשרות המצדיק את ביטולה.
