בג"צ קיבל את עמדת התצ"ר שסירבה להעביר למערער, חייל צה"ל שהורשע בתקיפה במסגרת פעילות מבצעית, את נימוקי ההחלטה שלא להעמיד לדין את מפקד החטיבה שבה שירת בטענה שמדובר בתרשומת פנימית
בג"צ קיבל את עתירתה של התובעת הצבאית הראשית נגד החלטת ביה"ד הצבאי לערעורים להעביר לנאשם נימוקי החלטה בדבר אי העמדה לדין של עד במשפטו. נקבע כי מדובר ב"תרשומת פנימית" שאינה מהווה חומר חקירה שיש להעביר לצד הנגדי.
המשיב, חייל צה"ל, הורשע בבי"ד צבאי בביצוע עבירות של תקיפה בנסיבות חמורות ובהתנהגות בלתי הולמת במהלך תשאול מקומיים במסגרת פעילות מבצעית בשומרון. במסגרת משפטו של החייל, העיד מפקד החטיבה שבה שירת מטעם צוות ההגנה, ובעקבות הדברים שאמר במהלך עדותו במשפט, נפתחה נגדו חקירת משטרה צבאית, שהסתיימה רק לאחר הכרעת דינו של החייל. בתום חקירת מפקד החטיבה, החליט הפרקליט הצבאי הראשי לסגור את תיק החקירה נגדו מבלי להגיש כתב אישום.
החייל ערער על הרשעתו, ובמסגרת הערעור התבקש בית הדין הצבאי לערעורים להורות לתביעה להעביר לידיו את ההחלטה בדבר סגירת תיק החקירה נגד מפקד החטיבה, בהיותה חלק מחומר החקירה. התובעת הצבאית הראשית התנגדה לבקשה, בטענה כי מדובר בתרשומת פנימית, אשר אין להעביר לידי ההגנה.
ביה"ד לערעורים קיבל את עמדת החייל וקבע כי החקירה נגד מפקד החטיבה רלוונטית לטענות ההגנה הנוגעות "לרוח שהשרה המח"ט בחטיבתו", וכי ההגנה הציגה ביסוס מספק לטענת ההגנה מן הצדק (אכיפה בררנית).
התובעת הצבאית עתרה לבג"צ, אשר קיבל את עתירתה וקבע כי ככלל, מסמך פנימי המשקף את שיקולי התביעה באשר להעמדה או לאי העמדה לדין הוא תרשומת פנימית שאין חובה להעביר לעיון ההגנה במסגרת זכות העיון המוקנית לנאשם בחוק סדר הדין הפלילי.
עוד צוין כי אחד השיקולים העומדים ביסוד העיקרון שלפיו אין מעבירים להגנה תרשומות פנימיות של הרשות נוגע לאינטרס הציבורי במתן האפשרות לעובדי ציבור להביע את דעתם בחופשיות, מבלי שיחששו שהדברים ימצאו את דרכם לגורמים חיצוניים למערכת.
השופט אליקים רובינשטיין ציין עוד בהחלטתו, שאליה הצטרפו בהסכמה השופטים ניל הנדל וצבי זילברטל, כי העברת ההחלטה שלא להעמיד לדין להגנה לא תסייע לה לבסס את טענתה בדבר הסתמכות על הנחיות מפקד החטיבה. זאת, משום שהגרסה שהציג מפקח החטיבה במשפטו של החייל היתה לטובתו של החייל יותר מאזו שהציג המפקד בחקירתו שלו.