ביהמ"ש חייב אברך שתורתו אומנותו לשלם מזונות זמניים לבנו הקטין וקבע כי עליו למצות את פוטנציאל ההשתכרות שלו. האישה: "מדובר בבחור צעיר ובריא אשר בחר לחיות חיי בטלה"
בית המשפט לענייני משפחה באשדוד חייב אברך בתשלום
מזונות זמניים לבנו בן השנה וקבע כי עליו למצות את פוטנציאל ההשתכרות שלו, חרף
טענתו כי הוא אברך אשר תורתו אומנותו.
בני הזוג נישאו באמצעות שידוך לאחר כשלושה
חודשי היכרות. כעבור שנה נולד בנם הבכור, וכיום האם בהריון עם ילדם השני. חיים
המשותפים של השניים נקלעו למשבר על רקע היעדר תיאום ציפיות ומזג סוער של שניהם.
לטענת האישה, היא סברה שנישאה לעילוי תורני שהתגלה כבחור עצל, בעוד שהבעל טען כי
הוא הקדיש את עצמו ללימודי קודש, ואף המציא מכתבי רבנים המאשרים זאת.
במסגרת הליכי הגירושים הגישה האישה בקשה
למזונות זמניים עבורה ועבור בנה הקטין, שבה טענה כי הבעל הוא בעל פוטנציאל השתכרות
גבוה ועל כן יש לחייבו בצרכי הקטין בגובה 4,500 שקל, בצרכיה שלה בגובה 4,200 שקל
ובהוצאות המדור בגובה 3,500 שקל.
הבעל טען מנגד כי בהיותו אברך אשר תורתו
אומנותו, יש להעמיד את מזונות הקטין על 1,400 שקל בחודש לכל היותר, וכי אין מקום
לפסיקת מזונות אישה לאור פוטנציאל ההשתכרות שלה ולאור העובדה שנטשה אותו. בנוסף
טען כי אין מקום גם לחיוב בגין מדור הואיל והאם ובנה מתגוררים בבית הוריה. לטענתו,
הוא מתגורר כיום בבית הוריו וזכאי כאברך בכולל לתשלום מינימאלי בגובה 1,500 שקל.
לטענת האישה, מצבו טוב בהרבה, שכן אביו הוא
"מאכער" העוסק בקבלת כספים שלא כדין מגורמים שונים ומעביר כספים לבנו.
לשיטתה, מדובר בבחור צעיר ובריא אשר בחר לחיות חיי בטלה חרף היותו בעל פוטנציאל
השתכרות גבוה.
השופטת ענת אלפסי קיבלה את התביעה בחלקה וקבעה
כי על כל אב חלה החובה להתאמץ עד קצה גבול היכולת ולעשות כל שביכולתו לשם קיום
חובותיו כלפי משפחתו, וכי דברים אלה נכונים גם לגבי אב שהינו תלמיד ישיבה העוסק
בלימוד תורה בכל שעות היום. השופטת הפנתה גם לפסיקת בית הדין הרבני הגדול, אשר קבע
כי "נכונותן של נשים צדקניות ליטול את עול הפרנסה על כתפיהן בכדי לאפשר לבעל
לעסוק בתורה לאחר הנישואים היא התנדבות בלבד".
"בענייננו, מן הראוי כי המשיב יצא לעבודת
יומו על מנת לפרנס את בני משפחתו וחזקה עליו כי יעשה לעצמו עיתות ללימוד תורה, כפי
שעושים רבים וטובים", קבעה השופטת אלפסי. "בהיותו אדם צעיר, בריא ומוכשר
יוכל להשתכר לכל הפחות שכר מינימום, העומד כיום על כ-4,300 שקל בחודש".
השופטת אלפסי קבעה כי רמת החיים של הצדדים ערב
תחילת ההליכים ביניהם היתה בסיסית לכל היותר, ולכן אין הצדקה לסכומים שדרשה האישה.
השופטת ציינה כי לאישה עצמה כושר השתכרות דומה, העומד לכל הפחות על 3,000 שקל
בחודש, היכולים בהחלט לממן את צרכיה האישיים ואת חלקה בהוצאות המדור.
בכל הנוגע להוצאות הבן הקטין, קבעה השופטת כי
האב ישלם למזונותיו הזמניים סכום כולל של 2,750 שקל מידי חודש, הכוללים בין היתר
הוצאות חינוך ומדור, בנוסף לקצבת הילדים המתקבלת מהמוסד לביטוח לאומי שתמשיך להיות
משולמת ישירות לידי האם.