מאז הוכנס מד מהירות הלייזר לשימוש לפני עשרים שנה לא הוגדר תקן ישראלי לתפעולו, דבר שפתח פרצה לזיכוי עברייני מהירות מטעמים טכניים והכביד על עבודת בתי הדין לתעבורה
תו תקן חדש שיזמה הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ישים סוף לערעורים בשאלת מהימנותו של אקדח הלייזר. תקן ישראלי 5140 חלק 2.1 (2012), "דרישות מינימום עבור אמצעים לגילוי ותיעוד של עבירות תנועה: מכשיר אכיפה מאויש – מכשיר מדידת מהירות באמצעות טכנולוגיית לייזר", קובע את אמינותם של מכשירי מד מהירות לייזר (ממל"ז). את התקן יזמה הרשות במטרה להקשות על זיכויים של עברייני מהירות המערערים על מהימנות המדידה של המכשיר.
מד מהירות הלייזר מודד את מהירות הרכב על ידי שליחת קרן לייזר לעבר הרכב. מהירות הרכב נמדדת באמצעות חישוב ההפרש בין פרק הזמן שלוקח לקרן הלייזר להגיע למטרה (לרכב) לעומת הזמן שלוקח לה לחזור אל המכשיר.
מאז הוכנס המכשיר לשימוש לפני עשרים שנה לא הוגדר תקן ישראלי לתפעולו. מצב זה פתח פרצה לערעור על אמינות המכשיר והכביד על עבודת בתי הדין לתעבורה. התקינה החדשה תקל על עבודת בית המשפט ותספק אמות מידה חד-משמעיות לקביעת מהימנות דו"חות המהירות. כמו כן, יסייע המכשיר למנוע מקרים בהם נאשמים בעבירות מהירות מופרזת מזוכים מטיעונים טכניים.
התקן החדש קובע כי רמת הדיוק של המכשיר תהיה 3 קמ"ש כאשר מהירות הרכב קטנה מ- 100 קמ"ש, ו-3% מהמהירות הנמדדת במהירות גבוהה מ-100 קמ"ש. המכשירים יחויבו במגוון רחב של בדיקות קפדניות, הן במעבדה והן בשטח.
