כתב האישום מייחס לדני דנקנר מספר עבירות של מרמה והפרת אמונים אשר בוצעו לכאורה בעת כהונתו כיו"ר בנק הפועלים. דנקנר כופר באישומים: ההחלטות נשוא כתב האישום נדונו ואושרו על ידי הנהלת הבנק"
איש העסקים דני דנקנר הגיש היום (ב') לבית המשפט המחוזי בתל אביב את תשובתו לכתב האישום שהוגש נגדו. "לאורך כל הדרך ראיתי לנגד עיני אך ורק את טובת בנק הפועלים", כתב דנקנר בתשובתו.
לפני כחודשיים הגישה המחלקה הכלכלית של הפרקליטות כתב אישום נגד דנקנר בגין שורה של עבירות שביצע לכאורה בעת כהונתו כיו"ר הבנק. כתב האישום מייחס לו עבירות של דיווח שקר, הצהרות כוזבות, מרמה, ביצוע פעולות ברכוש אסור והלבנת הון. כתב האישום מפרט כמה מקרים בהם פעל דנקנר בניגוד עניינים.
במסגרת תשובתו לכתב האישום שהוגשה באמצעות עורכי הדין נבות תל-צור, יוסי בנקל, רותי ליטבק וטל שפירא טוען דנקנר כי הוא פעל בתום לב ושקיפות מלאה. "ההחלטות המרכזיות נשוא כתב האישום נדונו ואושרו על ידי הנהלת הבנק, כמו גם הדירקטוריון שעל יושרם ומקצועיותם של חבריו לא ניתן לחלוק. וזאת, הן מראש והן בדרך של אשרור בדיעבד לאחר פרישתו של הנאשם בדירקטוריון", נכתב בתשובה לכתב האישום. דנקנר טוען כי "עובדות כתב האישום מנוסחות בצורה מגמתית וסלקטיבית, תוך התעלמות מעובדות מהותיות".
כתב האישום נגד דנקנר, אשר הוגש על ידי עורכי הדין ד"ר מאור אבן-חן, טל פרג'ון ומורן ברטפלד מהמחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה, כולל ארבעה אישומים.
לפי האישום הראשון דנקנר פעל בניגוד עניינים בפרשת רכישת בנק פוזיטיף הטורקי. במסגרת עסקת הרכישה, קבוצת RP של איש העסקים רפי ברבר קיבלה מבנק הפועלים פיצוי של 25 מיליון דולר. בתקופה בה נוהל משא ומתן לרכישת הבנק, דנקנר, שהיה אז יו"ר בנק הפועלים, ניהל עם ברבר קשרים עסקיים אחרים. שניהם החזיקו במניות של חברת אלרן השקעות, אשר בשנת 2007 נכנסה לקשיים פיננסיים בעקבות הפסדים כבדים, ובשנת 2008 חובותיה הגיעו לכ-187 מיליון שקל והיא פרסמה אזהרת "עסק חי".
הפרקליטות טוענת כי לברבר הייתה תרומה כלכלית מהותית לעסקיה של אלרן השקעות כמי שיצר קשר עסקי בינה לבין משקיעים אחרים. במהלך השנים 2005 -2008 דנקנר ו-RP של ברבר היו שותפים בחברת טלוויזיה ברומניה ובהקמת חברת הנדל"ן אטלס שהונפקה ב-2006 בבורסה בלונדון. לפי כתב האישום, דנקנר נמנע מלחשוף את קשריו העסקיים עם ברבר ותמך במהלך הדיון בבנק הפועלים במתן פיצוי של 25 מיליון דולר לחברת RP של ברבר.
עוד נטען בכתב האישום כי דנקנר "היה מצוי בניגוד עניינים מהותי, בין תפקידו ופעולותיו כיו"ר בנק הפועלים, לבין בעלותו ובעלות משפחתו על חברת אלרן השקעות ואלרן נדל"ן, לאור קשריהן ועסקיהן של חברות אלה עם ברבר". במסגרת אישום זה מואשם דנקנר במרמה, הפרת אמונים ופגיעה בניהול תקין של עסקי הבנק. דנקנר הגיב לאישום בתשובתו וכתב כי את העסקה הוביל מנכ"ל בנק הפועלים שלמה נחמה וכי הוא עצמו לא היה מעורב בניסוח ההסכם. דנקנר מציין כי ההסכם אושר על ידי הדירקטוריון מכיוון שמדובר היה "בהשקעה כדאית ורווחית לבנק".
כתב האישום השני מייחס לדנקנר מתן הצהרת הון כוזבת לבנק DHB והימצאות בניגוד עניינים. דנקנר קיבל מהבנק הלוואה של 5 מיליון יורו על סמך הצהרה כוזבת לפיה הונו האישי נאמד בסך של 50 מיליון יורו. דנקנר לא דיווח על קבלת ההלוואה ועל קשריו העסקיים עם הבעלים של הבנק הליט צ'נגלולו. זאת, למרות שDHB- היה שותף עסקי של בנק הפועלים והעסקים המשותפים נדונו בישיבות הדירקטוריון בתקופה בה דנקנר כיהן כיו"ר הבנק. לעניין אישום זה טוען דנקנר כי לא היה קשר בין הדברים.
לפי האישום השלישי דנקנר קיבל מבנק הפועלים במרמה מסגרת אשראי של 3.4 מיליון דולר. ההלוואה ניתנה לטובת בניית נכס נדל"ן, אך בפועל דנקנר השתמש במרבית הכספים לרכישת אג"ח של חברת אלרן השקעות. לטענת הפרקליטות, כדי לקבל את מסגרת אשראי זו הציג דנקנר דו"ח עושר כוזב. דנקנר טוען במסגרת תשובתו לכתב האישום כי ההצהרה שהועברה לבנק הייתה נכונה.
לפי האישום הרביעי, דנקנר השתמש בחשבונה של המזכירה שלו מבלי לדווח על היותו נהנה בחשבון. בתגובה לאישום זה טוען דנקנר כי החשבון המדובר נוהל בשקיפות מלאה וכי לא היה כל ניסיון להסתיר את הקשר של דנקנר לחשבון זה.
