חדשות

ביהמ"ש דחה את עתירת מועצה אזורית נגד סירובם של שרי הפנים והאוצר לאשר לה להפחית את תעריפי הארנונה באזור התעשייה הר טוב ב' כיוון שהדבר עלול להוביל לבריחת מפעלים מרשויות סמוכות

בג"צ דחה את עתירת המועצה האזורית מטה יהודה נגד החלטת שרי הפנים והאוצר שלא לאשר לה להפחית את תעריפי הארנונה באזור התעשייה הר טוב ב' שבתחומה, מהטעם שהדבר עלול להוביל לבריחת מפעלים מרשויות סמוכות. בית המשט קבע כי בבואם לאשר החלטת רשות מקומית להעלות או להוריד תעריפי ארנונה, על השרים להביא בחשבון, בנוסף לשיקולים מקומיים, גם שיקולים מרחביים של רשויות סמוכות וצדק חלוקתי.

אזור התעשייה הר טוב ב' הוקם בתחילת שנות האלפיים במטרה למשוך אליו חברות היי-טק ותעשיות עתירות ידע, ולצורך הקמתו הוקמה מנהלת משותפת עם עיריית בית שמש. בסמוך להקמה, קיבלה המועצה האזורית החלטה להוסיף בצו הארנונה לאותה שנה אזור גבייה חדש (אזור גבייה ג'), שתחומו יחפוף את אזור התעשייה החדש. שרי האוצר והפנים אישרו את ההחלטה, ועל כן נכנס לתוקפו צו הארנונה החדש שקבע לאזור התעשייה תעריף גבוה באופן משמעותי מהתעריפים שנקבעו לאזורי הגבייה האחרים א' ו-ב'. עם זאת, בניגוד לציפיות אזור התעשייה החדש לא הגשים את ייעודו, והמנהלת המשותפת עם עיריית בית שמש פורקה.

לטענת העותרות, חברות המחזיקות במפעלים המצויים באזור התעשייה, רמת השירותים שניתנו באזור התעשייה הייתה פחותה וירודה באופן משמעותי מזו שניתנה באזורי תעשייה סמוכים, ומטעם זה חדלו לשלם ארנונה בהתאם לתעריף הגבוה מזה שנים ושילמו לפי התעריף שהיה נהוג באזור גבייה ב'.

בשלב מסוים, החליטה המועצה האזורית לבטל באופן פורמאלי את אזור גבייה ג' לאותה שנה ולהחיל תחתיו את התעריפים שנקבעו באזור גבייה ב', אולם שרי הפנים והאוצר סירבו לאשר את השינוי, בנימוק כי שיעור הארנונה באזור ג' נמוך משמעותית מזה שברשויות הסמוכות, וקיים חשש שהפחתתו תגרום לעזיבת מפעלים את הרשויות הסמוכות.

השופטת דפנה ברק ארז דחתה את העתירה נגד החלטת השרים וקבעה כי נקודת המוצא היא בחירתו של המחוקק להפקיד את סמכות ההכרעה הסופית בידיהם של השרים, עניין המלמד על כך שלגישתו בכל שאלה העוסקת בשינוי של תעריפי הארנונה יש לקחת בחשבון לא רק את הפרספקטיבה המקומית, אלא גם נקודת מבט מרחבית, בניגוד לזווית הראייה של העותרות שהיתה מוגבלת לשיקולים הנוגעים למועצה האזורית מטה יהודה בלבד. בין השיקולים הרחבים יותר, ציין בית המשפט את האינטרסים של הרשויות הסמוכות.

עוד נקבע כי נקבע כי על השרים להתחשב בהחלטתם ביחס לשיעורי הארנונה בתחרות שמתקיימת בין רשויות סמוכות על תושבים ועסקים, כאשר החלטות המתקבלות ברשות מקומית אחת עשויה להשפיע על רשות אחרת, כך שסמכות השרים לאשר החלטות בתחום הארנונה מהווה מנגנון של איזון לכך.

שיקול "מרחבי" נוסף שעל השרים לקחת בחשבון בבואם לאשר החלטה לשינוי תעריפי ארנונה הוא שיקול של צדק חלוקתי. עוד ציין בית המשפט את הפסיקה שעסקה בסוגיה, שקבעה כי מנגנון הפיקוח של השרים על שיעור הארנונה חל לא רק במקרים בהם מבקשת הרשות המקומית להעלות את שיעור הארנונה, אלא גם כאשר היא חפצה להפחיתו, בשל השפעה אפשרית של ההפחתה על יצירת גרעון בתקציבה של הרשות. בהקשר זה, סבר בית המשפט כי הפחתת ארנונה עלולה להוביל גם להתדרדרות במצבן הכלכלי של רשויות אחרות, שתוצאותיה ייפלו בסופו של דבר על כתפי הציבור בכללותו.

(בג"צ 7425/09)