העובד פוטר יום לאחר תחילת עבודתו בטענה שקרית כי החברה חויבה להשיב עובדת לשעבר לעבודה בהוראות בימ"ש. ביה"ד: החברה לא הוכיחה הצדקה עניינית לפיטורים, העובד פוטר בשל דעות קדומות
בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב קיבל תביעה של עובד שטען כי פוטר יום לאחר תחילת עבודתו, על רקע היותו נשא HIV. נקבע כי מכיוון שהמעסיקה לא עמדה בנטל להוכיח סיבה עניינית כלשהי לפיטוריו יש לקבוע כי הוא פוטר, כטענתו, בשל דעות קדומות הקשורות להיותו נשא HIV.
התובע התקבל לעבוד בנתבעת שהיא חברת תיירות, המתנהלת באמצעות משרד ראשי וסניפים הפזורים ברחבי הארץ. בהתאם לסיכום בינו לבין מנהלת הסניף, הוא הודיע לחברה שבה עבד על התפטרותו לצורך התחלת עבודתו אצל הנתבעת. סמוך לאחר הסיכום על מועד תחילת עבודתו נודע למנהלת כי התובע הינו נשא HIV.
התובע הגיע לעבודתו כמתוכנן במועד שנקבע, אך כעבור זמן קצר ביקשה ממנו המנהלת פרטים על עבודתו הקודמת בוועד למלחמה באיידס, ושאלה האם יש לו מה לספר על כך. התובע סיפר לה כי הינו נשא HIV מזה כ-20 שנה, והדגיש כי אין בכך סכנה לעובדים אחרים. לאחר שיחה זו החל ללמוד את התוכנות הנדרשות לצורך עבודה בנתבעת, נפגש עם שאר עובדי הסניף והחל לתרגל את החומר הנלמד. במקביל נקבעה לו פגישה ליום המחרת עם אחראית ההדרכה, על מנת שתלמד אותו את התוכנה באמצעותה מבוצעת הזמנת כרטיסי טיסה. אלא שביום המחרת נמסר לתובע כי הפגישה שתוכננה לאותו יום לא תתקיים וניתנה לו הודעה על פיטוריו מהסיבה שבית המשפט הורה להשיב לעבודה עובדת לשעבר של הסניף שתבעה את החברה. בין הצדדים אין מחלוקת כי הסיבה שנמסרה לעובד היתה שקרית.
במעמד הפיטורים ציינה המנהלת בפני התובע כי יתכן ותהיה משרה אחרת עבורו במחלקת האופרציה של החברה ולצורך כך תיאמה לו ראיון. התובע החליט שלא לגשת לראיון, וסיים באותו יום את עבודתו בנתבעת. התובע מצא עבודה חלופית רק שלושה חודשים לאחר פיטוריו, ורק שנה לאחר מכן מצא עבודה בתחום התיירות.
התובע טען כי הוא זכאי לפיצוי בגין הפרת חוזה העבודה עימו ובגין הפלייתו לרעה בשל מצבו הבריאותי. הנתבעת טענה מנגד כי פיטורי התובע נבעו מכך שלא התקבל אישור ההנהלה הראשית של החברה להעסקתו. כן נטען, כי לתובע הוצעה משרה חלופית במחלקת האופרציה, אך הוא בחר שלא לקבלה.
השופטת סיגל דוידוב מוטולה הביעה את תמיהתה על כך שהחברה קיבלה את התובע לתפקיד שהוגדר על ידה כנחוץ ודחוף ולמחרת אותו היום הביאה לפיטוריו המידיים, סמוך מאוד לאחר קבלת המידע על היותו נשא HIV. לכן, קבעה השופטת כי יש להעביר אליה את הנטל לשכנע כי לפיטוריו היתה הצדקה עניינית שאינה קשורה למצבו הבריאותי, נטל שהנתבעת כלל לא הצליחה להרים.
השופטת נתנה אמון מלא בעדותו של התובע, שלא נסתרה כלל בחקירתו הנגדית, בניגוד לגרסת הנתבעת, שטענותיה בדבר הפסקת עבודתו היו כוללניות ולקוניות ונטענו ללא כל אסמכתא או מסמך. משכך, קבעה השופטת כי התובע פוטר, כטענתו, בשל דעות קדומות הקשורות להיותו נשא HIV.
עוד נקבע כי התובע לא היה מחויב להיענות להצעה לנסות להתקבל למשרה חלופית במחלקת האופרציה, קל וחומר כשמדובר היה במשרה בעלת מעמד מקצועי נמוך יותר.
השופטת דוידוב מוטולה קבעה כי התובע הוכיח כי הוא כשיר לתפקיד שאליו התקבל ולכן פיטוריו מחמת מצבו הבריאותי – יום אחר בלבד לאחר תחילת עבודתו – מהווים התנהגות בחוסר תום לב מובהק והפליה אסורה בניגוד לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות ובניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, ותוך הפרה בוטה של עיקרון השוויון.
השופטת חייבה את החברה בתשלום פיצוי בסך של 12,600 שקל בגין הנזק הממוני הישיר שנגרם לתובע, וכן פיצוי של 30 אלף שקל בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו והפגיעה הקשה בכבודו.
