מבקרת בקניון גן העיר החליקה על צואת כלבים ותבעה את בעלי הקניון שתבעו מצדם את חברת הניקיון. ביהמ"ש: האינטרס הכלכלי של בעלי הקניון היה להתיר כניסת בעלי חיים ולצמצם בהוצאות הניקיון
בית משפט השלום בהרצליה חייב את הבעלים והמחזיקים של קניון גן העיר בתל אביב לפצות מבקרת שהחליקה על צואת כלבים בסכום של 144 אלף שקל, וקבע כי הם ולא חברת הניקיון יישאו בפיצוי.
מבקרת בקניון החליקה בעת שביצעה את קניותיה על צואת כלבים שהיתה על רצפת השיש בשטח הציבורי של הקניון ונחבלה. תביעתה הוגשה נגד הבעלים והמחזיקים של הקניון ונגד המבטחת שלהם, אליהו חברה לביטוח, וכן נגד חברת הניקיון שסיפקה שירותי ניקיון ותחזוקה לקניון. הבעלים והמחזיקים של הקניון הגישו הודעת צד ג' נגד חברת הניקיון "שירותי שלמה", וטענו כי עליה לשפות אותם.
בהמלצת בית המשפט, הגיעו הנתבעים להסכמה עם התובעת כי ישולם לה סכום של 144 אלף שקל כפיצוי במסגרת הסכם פשרה, כאשר ביצוע התשלום הותנה במתן פסק דין בשאלת החבות במחלוקת שבין הנתבעים לחברת הניקיון.
לטענת המחזיקים ובעלי הקניון, לא חל איסור על כניסת בעלי חיים לתחומי גן העיר, ובלבד שהם קשורים ברצועה. חובתה של חברת הניקיון, על פי ההסכם שנחתם עמה, היא לדאוג לפינוי צואה, גביע גלידה או טפטוף קפה על רצפת הקניון, שכן היא נטלה על עצמה את האחריות לניקיון הקניון בכל זמן, וכמות העובדים שהקצתה לשם כך היתה נתונה לשיקול דעתה. משכך, מדובר במעשה או במחדל מטעמה שגרמו לתאונה, ולכן עליה לשפות את הנתבעים מכוח ההסכם שנחתם עמם.
חברת הניקיון טענה כי משהותרה כניסתם של כלבים לתחומי הקניון, נטלו עליהם מחזיקי הקניון ובעליו את הסיכון כי אלו יטילו צואה על הרצפה ומי מהמבקרים יחליק וייפול. לטענת החברה, היא אינה יכולה להעמיד עובד בכל מקום על מנת שידאג לניקוי הצואה מיד עם הטלתה ועובדיה אמורים להיות מוזעקים במקרה כזה על פי קריאה ממוקד הקניון, דבר שלא נעשה באירוע הנוכחי. חברת הניקיון ציינה כי בינה לבין מחזיקי הקניון קיים ניגוד אינטרסים כלכלי מובנה בבסיס ההתקשרות – בעוד שמטרת הקניון היא להקטין את הוצאות הניקוי, מטרת חברת הניקיון היא להשיא את רווחיה על ידי העמדת כמות עובדים גדולה ככל האפשר, שכן בגין על עובד משולמת תמורה נוספת. ההתקשרות המסחרית בין הצדדים משקפת את איזון האינטרסים המנוגדים ביניהם, ולכן אין להטיל על חברת הניקיון כל חבות בגין ההסכם.
השופט יחזקאל הראל דחה את ההודעה לצד שלישי נגד חברת הניקיון בשל היעדר חבות נזיקית וחוזית, וקבע כי עובדי הניקיון אינם יכולים להיות בו זמנית בכל מקום ולהסיר כל מפגע מיד לכשנוצר, כשמדובר בשלושה מפלסים שבאחד מהם מתקיים יריד אוכל. חובת השיפוי החוזי מותנית רק באירוע שנגרם ברשלנותה של חברת הניקיון, דבר שלא קרה במקרה זה, ועל כן יש לדחות את ההודעה כנגדה.
"סבורני כי המחזיקים נטלו על עצמם סיכון כלכלי מחושב בעת שהתירו, וממשיכים לעשות כן, כניסת מבקרים עם כלביהם", כתב השופט. "הסיכון הוא כי מי מהם יטיל צרכיו ברחבי הקניון וכי טרם סילוקם יחליק וייפול מי מהמבקרים האחרים של הקניון. ניתן לסכל סיכון זה על ידי הצבת עובדי ניקיון בכמות שתוכל ליתן מענה מידי למפגע שניצר. יש להניח כי העלות הכרוכה בכך אינה כדאית כלכלית נוכח תדירות התממשות הסיכון".
השופט הדגיש כי כמדיניות משפטית לא ניתן להטיל חבות על רשות מקומית להחלטת עוברי אורח על צואת כלבים ברחובותיה, שכן זו גזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה. לעומת זאת, יש להטיל חבות כזאת על מזמינים ומחזיקים במקרקעין המאפשרים כניסת לקוחות לשטחם ביחד עם כלביהם ולא מנסים לאכוף עליהם חובה לאסוף את הצואה שהטילו. האבחנה בין חובת הרשות לבין חובת המחזיק במקרקעין כלפי מוזמניו נובעת מטובת ההנאה הכלכלית שיש למחזיקים בכניסת כלבים ובעליהם לתחומי הקניון ומיכולתם למנוע מהם לעשות כן.
בעלי ומחזיקי הקניון חויבו לשלם לתובעת את סכום הפשרה ולשאת בהוצאות המשפט שלה בסך של 15 אלף שקל.
