ביהמ"ש העליון קיבל את ערעורה של קם על חומרת העונש וקיצר את תקופת המאסר בפועל שנגזרה עליה מ-54 חודשי מאסר ל-42 חודשים בלבד
בית המשפט העליון קיבל את ערעורה של ענת קם, שהורשעה בעבירות של ריגול חמור (איסוף והחזקת ידיעה סודית), וקיצר את עונשה מ-54 חודשי מאסר בפועל ל-42 חודשי מאסר בלבד.
קם הורשעה בכך שהעתיקה אלפי מסמכים סודיים בעת ששירתה כפקידה בלשכת אלוף פיקוד מרכז, בהם תוכניות אופרטיביות למבצעים ולעת מלחמה, פריסת כוחות צה"ל,
הערכות מצב ועוד, והעבירה אותם לעיתונאי הארץ אורי בלאו.
בית המשפט המחוזי הטיל עליה עונש של 54 חודשי מאסר בפועל ו-18 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, כשהוא קובע כי כי מעלה באמון שניתן בה וניצלה בצורה צינית את הנגישות הקלה שהיתה לה לחומרים מסווגים.
קם ערערה על גזר הדין וביקשה להמיר את עונש המאסר בפועל למאסר מותנה, ולחילופין להפחיתו ולרצות אותו בעבודות שירות. לטענתה, בית המשפט לא ייחס משקל הולם לחרטה שהביעה על מעשיה, לעובדה שהשיבה את כל המסמכים, להחזקתה במעצר בבית ממושך ולנזק שנגרם לה ולמשפחתה כתוצאה מחשיפת הפרשה באמצעי התקשורת. המדינה טענה מנגד כי מעשיה של קם נמצאים ברף החומרה העליון של העבירות וכי העונש אף נוטה לקולה בנסיבות אלה.
השופטת עדנה ארבל הביאה בחשבון לחובתה של קם את החומרה הרבה שבמעשיה, ובמיוחד את הסיכון האדיר שיצרה לביטחון המדינה ולשלום אזרחיה, ואת היסוד החתרני בהתנהלותה – נטילת אלפי מסמכים מסווגים ללא רשות כדי לתת להם פומבי מטעמים אידיאולוגיים. עם זאת, קבעה השופטת ארבל, הטלת עונש מאסר בפועל של קרוב לחמש שנים הוא עונש מחמיר בנסיבות העניין, המצדיק את התערבותו של בית המשפט העליון.
השופטת ארבל ציינה לזכותה של קם את שיתוף הפעולה המלא שלה עם הרשויות שהוביל להשבת המסמכים, וכן את עברה הנקי, מעצר הבית הממושך והעובדה כי היא נשפטה בזירה הציבורית בעקבות חשיפת הפרשה.
השופט חנן מלצר הצטרף לעמדתה של השופטת ארבל, כנגד דעתו החולקת של השופטת נעם סולברג.
