נוכח העובדה שהפרסומים כללו תגובות ואפשרו הצצה לעמדת התובע על ידי קישור לפסק הדין בתביעה החוזית באתר "תקדין" ופרסום תוכן מכתבו, קבע ביהמ"ש כי אלו נבלעו בשיח הציבורי שכלל דעות רבות ואינם חורגים מתוכן רדוד, ירוד ובוטה המצוי ברשת בשפע
לקוח שרכש שירותי פרסום באינטרנט, תבע את בעל העסק בגין הפרת חוזה וזכה חלקית. בעקבות האמור, פרסם הלקוח באינטרנט הודעות שבהן תיאר את בעל העסק כנוכל שאינו משלם את חובותיו ומפיל לקוחות בפח. בית משפט השלום דחה את תביעת לשון הרע שהגיש בעל העסק, וקבע כי לאור האופי הייחודי של רשת האינטרנט, ובפרט שיתופיות המידע הרבה והשיח הרב-צדדי המתנהל בה, הפרסומים לא עלו לכדי לשון הרע.
הנתבע, מוטי מועלם, הגיש תביעה נגד מאיר וקנין בבית המשפט לתביעות קטנות בטענה להפרת הסכם למתן שירותי פרסום לעסקו. התביעה התקבלה בחלקה, תוך שנקבע כי וקנין לא עמד באחת מהתחייבויותיו החוזיות כלפי מועלם, והוא חויב בתשלום סכום של כ-1,500 שקל. בעקבות פסק הדין, פרסם מועלם באתרים שונים באינטרנט ארבע הודעות שבהן תואר וקנין כנוכל המפיל לקוחות בפח ואינו משלם את חובותיו. בנוסף, תואר וקנין כחסר ידע לביצוע עבודות וכמי שמתנער מאחריות למעשיו, והגולשים הוזהרו פן יפלו בפח הבטחותיו.
הודעות אלו זכו לכמות צופים אדירה ולתגובות לא מעטות. בהמשך, שלח וקנין מכתב למועלם שבו דרש ממנו להסיר את הפוסטים שפורסמו, אך גם מכתב זה הופץ ברשת על ידי מועלם, בצירוף הערתו כי לא ישקוט על מנת שלא יפלו ברשת קורבנות נוספים. רק לאחר שווקנין פנה לאתרים שבהם פורסמו הפוסטים, הפרסומים הוסרו.
וקנין הגיש תביעה נגד מועלם בעילה של לשון הרע, ובה טען לפגיעה במוניטין האישי והמקצועי שלו.
השופט אורי גולדקורן דחה את התביעה וקבע כי תיאורטית, כל פרסום באינטרנט בגנות אדם עלול לפגוע בו, להשפילו בעיני הבריות ולפגוע בעסקו. היתכנות הפגיעה מתגברת במקום בו הפרסום לא נעשה באתר אישי אלא באתרים מוכרים ובמדורים שנועדו ללקוחות המחפשים עסקים. עם זאת, יש לתת את הדעת לאופיה הייחודי של רשת האינטרנט כפלטפורמה לשיח בין דעות. אופי ייחודי זה של הרשת כבר קיבל הכרה בפסיקה, ובית המשפט העליון אף קבע בהקשר לפרסום תגוביות משמיצות ברשת כי יש להחיל את דיני לשון הרע ב"שינויים המתחייבים", באופן שלא כל פרסום מגנה ומגונה יהווה עילה לתביעה לפי החוק.
השופט הדגיש כי הפרסומים נעשו באתרים של "קריאה וכתיבה", הכוללים קישורים ותגובות, שאכן התקבלו על ידי הגולשים. אחד מהם אף התריע בפני מועלם על סגנונו הבוטה. בנוסף, קבע השופט, מועלם אפשר לגולשים להתוודע ל"צד השני של המטבע" – הוא פרסם את הקישור לפסק הדין בתביעה החוזית באתר "תקדין" ופרסם את תוכן מכתבו של וקנין אליו.
לנוכח הפרסומים שאיפשרו הצצה אל עמדתו של וקנין ובשים לב לשיח רב ההיקף המתקיים ברשת בכלל ובאתרים שבהם פורסמו הפוסטים בפרט, קבע השופט גולדקורן כי אין לראות בפוסטים אלו כפרסומים שעלולים לפגוע בעסקו של התובע באופן העולה לכדי לשון הרע. פרסומים אלו נבלעו בשיח הציבורי והשיתופי שכלל דעות רבות, ואינם חורגים מתוכן רדוד, ירוד ובוטה המצוי ברשת בשפע.
